יחס של 4.00 נתנו בווינר לניצחון של בית"ר ברבע גמר הגביע. בית"ר ירושלים מול הפועל ת"א, ועוד בגביע, והם נתנו 4.00. אם הייתי אמסלם, אמרתי לחבר טוב, הייתי שם את טופס הווינר בחדר ההלבשה שנייה לפני היציאה לכר הדשא ואומר לשחקנים- שיהיה בהצלחה. שמתי בית"ר בווינר ואז ראיתי שה"חוצפנים" הרחיקו לכת, העלו את יחס הזכייה ל-4.26, כאילו שהפועל ת"א משחקת נגד בית"ר ארגזים או מכבי פחים. "אתה פתטי ואופטימיסט גדול", אמר לי החבר הטוב. "אתה עוכר ירושלים", עניתי בפתטיות תהומית. ירושלים הפסידה, הפועל ניצחה, החבר זכה בווינר כי הווינר שוב צדקו. אין גביע, אין אירופה אין אליפות.הבעיה שלי עם הפסדים להפועל זה לא רק הספורט. הרי הדו קרב הזה מייצג כל כך הרבה מעבר: זה הימין נגד השמאל, האליטה נגד השאר, זה רובי ריבלין נגד חיים רמון, זה הבירה נגד מדינת ת"א, זה ה"ארץ" נגד "ישראל היום", זה חירות נגד מפא"י, זה צהוב נגד אדום, זה אמסלם נגד גוטמן, זה ההסתדרות נגד התנועה הרוויזיוניסטית והפעם ידם של האדומים הייתה על העליונה.
במחצית הראשונה עוד נראתה בית"ר טוב. היא הייתה מסוכנת יותר, אבי ריקן (משלנו) נתן הצגה לא רעה במרכז המגרש ולמעט המחמיצן הסדרתי, טוטו תמוז, עוד היינו יכולים לרדת להפסקה עם יתרון. המחצית השנייה הייתה אדומה, והסיבה המרכזית לכך זה הכושר הגופני הלקוי של הירושלמים לעומת האנרגיות והריאות מלאות החמצן של שחקני הפועל.
עכשיו אחרי שנגמרה לה העונה הגיע הזמן לשחרר את כל מי שלא מתאים ולהתפלל לפראייר הבא שיבוא וישים כסף: כל הזרים הביתה (ואני באמת לא יודע מאיפה הביאו את הואסקס הזה), טוטו שילך לקטוף תפוזים, אחד מהבלמים (גרשון או בנאדו) לשלוח ל"הוד אדומים" ובמקומם בלם מהיר. את שחקני הבית, בלי יוצא מהכלל חייב להשאיר במועדון, גם אם יכנס כסף, ואת שי חדד להחזיר מהגלות בר"ג.
ואם בכל זאת לא נגמרה העונה ויש עוד כמה משחקי פליאוף יש לי בקשה קטנה. אני מוותר עבור זה אפילו על המקום השלישי ועל הכרטיס לאירופה. מי ייתן והפועל תנצח את חיפה בדו קרב הענקיות הזה ובמשחק האחרון של העונה, כשהפועל תגיע לטדי בית"ר תנצח ותיקח לה את האליפות. זוהי תהיה הנקמה הקטנה על ההדחה מהגביע והנקמה הגדולה על גניבת האליפות מבית"ר בשנת 1984. בהצלחה.
