1. החרדים האשכנזיים. צריך להודות באמת, אירועי עמנואל לא חדשו לנו כלום. הפליה בין אשכנזיים לספרדים קיימת חיה ובועטת. הסיפור פה הוא שהאשכנזיים בעמנואל היו מספיק אמיצים להפוך תפיסות עולם (גזעניות ופרימיטיביות) למעשים. הם היו מספיק אמיצים לחשוף בגלוי את ההפליה הסמויה הקיימת במדינתנו. "'שלטון החוק' חייב לנצח", נמרחו כותרות העיתונים. "בג"צ ניצח", סיפרו המשפטנים. אז יש לי חדשות. בג"צ 'ושלטון החוק' ניצחו אולי בקרב: ההורים שביזו את החלטת בית המשפט נמצאים היום מאחורי סורג ובריח. אבל במלחמה ניצחו החרדים האשכנזיים ובגדול. הפגנת הענק שארגנו מעידה על כוחם הציבורי ואחדותם. השתיקה וההשתפנות של ש"ס מעידה סופית על חולשתה של ש"ס אל מול הקבוצה השלטת האשכנזית. העתקת לשכתו של סגן שר החינוך (אני חוזר: סגן שר החינוך!), מאיר פורוש, לכלא מעשיהו שם מרצים ההורים את עונשם מעידה על הבוז שרוכש סגן השר לדמוקרטיה בישראל. הגמגום של הממשלה בעניין סגן השר פורוש ובעניין אירועי עמנואל בכלל מעידים סופית: המנצחים האמיתיים של הסיפור פה הם החרדים האשכנזים והמדינה יכולה לצעוק עד מחר "ניצחנו". עכשיו, אחרי הפייט שנתנו, בג"צ יחשוב פעמיים לפני שיפסוק נגדם וביבי ישלם (ועוד איך ישלם!) כדי לשמור על הקואליציה.2. החמאס. הצעדה למען גלעד שליט תצא ביום ראשון לדרכה. העיתונים המובילים בישראל התגייסו למען צעדת ההזדהות הקוראת לממשלה להחזיר את גלעד הביתה. כבר שבוע שעמודי השער והכותרות הראשיות עוסקות בנושא. שליחת אס.אם.אסים מכל רחבי המדינה, קמפיין פרסומי ענק והקמת שדולה למען גלעד שליט של ח"כים בכנסת הן רק חלק מהפעולות של המטה להחזרת גלעד שליט.
אינני רוצה להיכנס לשאלת גבולות המחיר שצריכה ישראל לשלם על מנת להחזיר את החייל שלנו הביתה. אינני רוצה לבקר, אפילו לא לשנייה, את משפחתו של גלעד שמבחינתה תעשה הכול ובצדק להחזיר את בנם יקירם לחיק המשפחה. ובכל זאת מילה על המנצחים האמיתיים. ביום ראשון נכריז על "אם כל הצעדות", נתגאה כולנו בערבות ההדדית ובהזדהות של אזרחי ישראל עם החייל השבוי שלנו. נטען שאלמלא הערנו הממשלה הייתה נותרת ישנה. באותה עת שנרגיש מנצחים ישבו בעזה חלאות האדם מהחמאס וידעו שהם המנצחים האמיתיים. חאלד משעל יצלצל ויפקוד: "אנחנו לא מתפשרים במו"מ. הציוניים מתפרקים!".
3. אוניית המרמרה. הפלנגות שהיו על אוניית המרמרה עם נבוטים ואלות הפסידו בקרב לקומנדו הישראלי המפואר. האונייה לא חדרה לעזה ויושביה סולקו בבושת פנים חזרה לארצם. חודשים של הסברה ומאמצים אין סופיים עשתה ישראל על מנת לספר לעולם על נחיצותו של הסגר על עזה. אפילו ח"כים מהאופוזיציה נשלחו לספר בעד ההכרח שבסגר . טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר וכיום נציג הקווארטט למזה"ת, התחנן להקלות בסגר וביבי הסביר שביטחונם של אזרחי ישראל הוא מעל הכול. אבו מאזן טען שמדובר במצור וביבי הוכיח שאין משבר הומניטארי בעזה. גם אובמה שהמליץ על הקלות התרצה בסוף. אבל אז הגיעו הפלנגות, הטרוריסטים במעטפת של אנשי שלום והפכו למנצחים האמיתיים. הם הפסידו בקרב בלב ים אבל נתנו נוק-אווט במלחמה. פתאום אין חשיבות לסגר. פתאום אין סכנה לאזרחי ישראל. פתאום האיש שכתב את הספר "מלחמה בטרור" נכנע לו בגלל אונייה של פלנגות. חלשים, מוכים ומושפלים יצאנו מהסיפור הזה. העולם הבין שישראל מבינה רק כוח. ועכשיו הקווארטט מבקש הקלות נוספות בסגר. נראה לי שגם הפעם הוא יצא המנצח האמיתי.
