אני מקנא. ממש מקנא. איזה כיף לבוחרי ש"ס. המפלגה היחידה שמבטיחה ומקיימת. מהיום הראשון בשלטון ש"ס פועלת לטובת בוחריה. אומנם השתיקה הרועמת באירוע הגזעני בעמנואל יהווה אות קין על מצחו של אלי ישי וחבריו, אבל למעט המעידה הקטנה הזו ש"ס היא שוב הניצחון הגדול של השלטון בישראל. זה נכון ש"ס נחלשה בבחירות האחרונות והיא רק המפלגה החמישית בגודלה, אבל מנהיגיה קוצרים כמעט 100% הצלחה. ש"ס היא מפלגת השלטון האמיתית. בעוד ששרי הליכוד לובשים את חליפת הממלכתיות, להוציא אולי את השרה לימור לבנת שבאומץ יצאה כנגד המחרימים את אריאל (ונגד חוק האברכים), שרי ש"ס לא מתביישים לומר בקל רם את מה שהבטיחו לבוחר ערב הבחירות. דמוקרטיה במיטבה. המפלגה פורסת מצע, הציבור בוחר והמפלגה מיישמת.העליהום על ש"ס הוא מגוחך ופתטי. ש"ס צריכה להיות מקור הגאווה לדמוקרטיה בישראל. היא מהמפלגות הבודדות שמדברות ברור לפני הבחירות, לא מסתתרת מאחורי סיסמאות עמומות וכבר בהסכם הקואליציוני מקיימים כמעט את כל ההבטחות שנתנו לבוחר.
יש הרבה מפלגות, דומות לש"ס, שקמו עקב ואקום של המדינה. אף אחת מהן לא הצליחה לשרוד. "שינוי" של טומי לפיד היא דוגמה טובה וכך גם "הגמלאים" של רפי איתן ו"צומת" של רפול. ההבדל בינן לבין ש"ס שאת כולן קנו בכיסא בממשלה, וולבו וכבוד של מלכים ואת ש"ס "קונים" בחוק האברכים. המחיר שמשלם נתניהו לשם הישרדותו הוא כיסא של שר ביטחון לאהוד ברק ועוד כמה כיסאות לשרי מפלגת העבודה כדי שלא יצטרפו למורדים, חוק נאמנות אנמי וחסר משמעות לליברמן ומיליארדים של שקלים לש"ס. אז מי באמת מפלגת השלטון?
איך זה, ריבונה של דמוקרטיה, שהרוב בישראל תמיד נדפק. שראש הממשלה מקפיא את בניית ביתם של האזרחים שבחרו בו. איך זה, ריבונה של דמוקרטיה, שדווקא הנושאים בנטל הלאומי בצבא, ביצור ובמילואים לא מצליחים לרכוש דירה. איך זה, ריבונה של דמוקרטיה, שרק החרדים יכולים. איך זה, ריבונו של עולם, שיש לך בעלים.
אז במקום להצדיע לש"ס ולעשות אצבע משולשת לליכוד, מצליחים אנשי הספינים לגרום לנו להפנות את האצבע המאשימה לאלי ישי וחבריו. כדאי שנתעורר. אלי ישי דואג לבוחריו, הליכוד יורק על נאמניו.
אני לחלוטין לא שותף לכל מניפי הדגל האובר ליברלי והפוסט מודרניסטי הקורה לניתוק המוחלט של הדת מהמדינה. הדת היהודית והמסורת היהודית היא הכרחית בעיניי לקיומה של הציונות. אבל ש"ס מנצלת בציניות את התפיסה המסורתית הליכודניקית. היא מכנה את הליכודניק "שותף טבעי" ובחיבוק הדוב הזה כופה פרזיטיות על הרוב הדומם.
עד מתי יסכים הרוב הדומם לשאת בנטל הציוני בשתיקה, עד מתי יצליחו לבלבל את הרוב הדומם ולעסוק רק בנושאים המדיניים בטחוניים, עד מתי חוסר השוויון יזעק לשמים, עד מתי נאפשר לליכוד להתעלם מבוחריו.
