איפה ההורים?

האלימות הגואה ברחבי הארץ הגיעה גם למעלה אדומים. הלינץ' שנעשה בנער בין 15 על ידי חבורת בריונים הגדולים ממנו בשנה היה מזעזע ומפחיד. אירוע אומנם בודד, אבל אירוע שמדיר שינה מעיניי כולנו. כל אחד עושה בדק בית מחודש. המשטרה ברמה הארצית וברמה העירונית תחשוב על חידוד ההרתעה, המניעה והענישה. מערכת החינוך תעצור לחשוב. הממשלה תגרד בפדחת למציאת פתרונות ובעיריות ימשיכו לחפש אחר פתרונות יצירתיים.
ומה עם ההורים? הם עוצרים לחשוב?עושים בדק בית?
הלוואי שכן. הלוואי שאנחנו האזרחים לוקחים גם אחריות אישית. כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו. עם בנו או ביתו היקרים מכל.
ואם באמת גם ההורים שותפים יחד עם כולם בניסיון למגר את תופעות האלימות, הרשו לי לייעץ. מה שנקרא, בקטנה, בלי להתיימר.
הילד רוצה את אבא ואמא שלו לא רק חברים, אלא גם הורים. להיות אבא 'מגניב' ו'קול' זה סבבה, אבל הילד צריך גם לחשוש שאמא אומרת "חכה שאבא יחזור מהעבודה".
אין סתירה בין אמא פתוחה צעירה וגזעית (ואמא שמשתמשת עדיין במילה 'גזעית' היא מזמן הפסיקה להיות כזו) , לכך שאבא יאמר לילד שלו "שאמא תראה את זה היא מאוד תכעס" ואמא באמת צריכה מאוד לכעוס!
גם אם "כולם חוזרים בשלוש בבוקר מהיציאה" מותר להגיד לילד כולם כן, אבל אתה לא. הוא לא יצא חנון ולא אאוטסיידר. ואם תבדקו טוב תגלו שחצי מהחבר'ה קיבלו בדיוק את אותה הנחייה לחזור מוקדם.
אם יש לילד את האומץ בגיל 15 לחזור עם ריח של אלכוהול מהפה הביתה, להורים צריך להיות את האומץ להעניש (בלי לוותר ולהתקפל כי הוא עושה פרצוף של מרד).
אם "כולם שותים" אז נדבר עם כל ההורים של החבר'ה ונתאם שפועלים ביחד.
אבא מגניב ושפיץ זה לא איזה חנון חסר עמוד שדרה, זה דמות שמלמדת ומחנכת ומתווה דרך. ושאבא אומר "לא" זה "לא!". בהתחלה קצת מפחד בהמשך זה כבר יהיה מכבוד.
אמא קולית זה לא אחת שרק מחבקת, מלטפת, מפנקת ויושבת לשיחות עם החבר'ה. עפ"י אמא יישק דבר. מחייבת לקחת מעיל "כי יהיה קר" ואם (בטעות) לא לקחת, באורח פלא יהיה קודר ומקפיא גם בחודש אוגוסט.
הילדים צריכים גבולות ברורים ונתפלא כולנו אפילו רוצים. גבול שנפרץ יהיה קשה לאחות.
ילד צריך גיבוי וגב. אהבה וחום. אוזן קשבת ויד מסייעת. ילד צריך גזר אבל באותה מידה גם מקל.