הרוב הדומם והשותפים הטבעיים

אני מקנא. ממש מקנא. איזה כיף לבוחרי ש"ס. המפלגה היחידה שמבטיחה ומקיימת. מהיום הראשון בשלטון ש"ס פועלת לטובת בוחריה. אומנם השתיקה הרועמת באירוע הגזעני בעמנואל יהווה אות קין על מצחו של אלי ישי וחבריו, אבל למעט המעידה הקטנה הזו ש"ס היא שוב הניצחון הגדול של השלטון בישראל. זה נכון ש"ס נחלשה בבחירות האחרונות והיא רק המפלגה החמישית בגודלה, אבל מנהיגיה קוצרים כמעט 100% הצלחה. ש"ס היא מפלגת השלטון האמיתית. בעוד ששרי הליכוד לובשים את חליפת הממלכתיות, להוציא אולי את השרה לימור לבנת שבאומץ יצאה כנגד המחרימים את אריאל (ונגד חוק האברכים), שרי ש"ס לא מתביישים לומר בקל רם את מה שהבטיחו לבוחר ערב הבחירות. דמוקרטיה במיטבה. המפלגה פורסת מצע, הציבור בוחר והמפלגה מיישמת.
העליהום על ש"ס הוא מגוחך ופתטי. ש"ס צריכה להיות מקור הגאווה לדמוקרטיה בישראל. היא מהמפלגות הבודדות שמדברות ברור לפני הבחירות, לא מסתתרת מאחורי סיסמאות עמומות וכבר בהסכם הקואליציוני מקיימים כמעט את כל ההבטחות שנתנו לבוחר.
יש הרבה מפלגות, דומות לש"ס, שקמו עקב ואקום של המדינה. אף אחת מהן לא הצליחה לשרוד. "שינוי" של טומי לפיד היא דוגמה טובה וכך גם "הגמלאים" של רפי איתן ו"צומת" של רפול. ההבדל בינן לבין ש"ס שאת כולן קנו בכיסא בממשלה, וולבו וכבוד של מלכים ואת ש"ס "קונים" בחוק האברכים. המחיר שמשלם נתניהו לשם הישרדותו הוא כיסא של שר ביטחון לאהוד ברק ועוד כמה כיסאות לשרי מפלגת העבודה כדי שלא יצטרפו למורדים, חוק נאמנות אנמי וחסר משמעות לליברמן ומיליארדים של שקלים לש"ס. אז מי באמת מפלגת השלטון?
איך זה, ריבונה של דמוקרטיה, שהרוב בישראל תמיד נדפק. שראש הממשלה מקפיא את בניית ביתם של האזרחים שבחרו בו. איך זה, ריבונה של דמוקרטיה, שדווקא הנושאים בנטל הלאומי בצבא, ביצור ובמילואים לא מצליחים לרכוש דירה. איך זה, ריבונה של דמוקרטיה, שרק החרדים יכולים. איך זה, ריבונו של עולם, שיש לך בעלים.
אז במקום להצדיע לש"ס ולעשות אצבע משולשת לליכוד, מצליחים אנשי הספינים לגרום לנו להפנות את האצבע המאשימה לאלי ישי וחבריו. כדאי שנתעורר. אלי ישי דואג לבוחריו, הליכוד יורק על נאמניו.
אני לחלוטין לא שותף לכל מניפי הדגל האובר ליברלי והפוסט מודרניסטי הקורה לניתוק המוחלט של הדת מהמדינה. הדת היהודית והמסורת היהודית היא הכרחית בעיניי לקיומה של הציונות. אבל ש"ס מנצלת בציניות את התפיסה המסורתית הליכודניקית. היא מכנה את הליכודניק "שותף טבעי" ובחיבוק הדוב הזה כופה פרזיטיות על הרוב הדומם.
עד מתי יסכים הרוב הדומם לשאת בנטל הציוני בשתיקה, עד מתי יצליחו לבלבל את הרוב הדומם ולעסוק רק בנושאים המדיניים בטחוניים, עד מתי חוסר השוויון יזעק לשמים, עד מתי נאפשר לליכוד להתעלם מבוחריו.

5 בקטנה

1. ד"ר אינס או חברת הכנסת אורלי?

הם הסתובבו שלוש שעות ברחובות אילת ובטיילת. הוא ספק נפל ספק הפיל את עצמו על הדשא כדי שהיא תעזור לו לקום. היא הושיטה לו יד כדי שיקום והוא משך אותה אל הדשא לידו. אה, הוא גם צלצל מספר פעמים לפלאפון שלה במלון בו הם שהו והיא לא ענתה. אח"כ היא סיפרה שהיא הייתה במקלחת. עם עובדות אלו היא הגיעה למשטרה וטענה שהטרידו אותה. בעובדות אלו הוא הודה. אם היה מדובר באלמונית ופלוני התיק היה נסגר מחוסר עניין לציבור. הוא ניצב במשטרה ומועמד למפכ"לות, היא ד"ר לסוציולוגיה ומהבכירות במשרד לביטחון פנים- הוגת הפרויקט "עיר ללא אלימות". אם העובדות האלו נחשבות הטרדה במישור הפלילי צריך להכריז כאן ועכשיו על אובדן הרומנטיקה. אם העובדות האלו נחשבות אפילו לבעיה אתית בכל הקשור ליחסים בינו לבינה אז צריך להצמיד לכל גבר המעוניין לחזר אחרי בחורה יועץ אתיקה מוסמך מהפקולטה למדעי האובר פמיניזם. המופע הפופוליסטי של ד"ר אינס במוזיאון ת"א לקול תשואות נשים פמיניסטיות רק עשה נזק לאותן מוטרדות מסכנות באמת. בסלוני ישראל הרימו גבה. האם כך יעשו לאיש אשר ינסה לחזר אחרי בחורה? שיח הפוליטיקליקורקט הנהוג במדינתנו היה כהרגלו אנמי. כולם אומרים מתחת לשפם שזה מריח לא טוב, אך חוששים לומר את אותה האמת כלפי חוץ. שמא חטיבות יחסי הציבור ישסו בהם חצים ויאשימו אותם בשוביניזם ומאצ'ואיזם.
האמת היא שאני לא צריך שהמשטרה תכריע אם מעשיו של בר לב הם פליליים או לא. ההתנהגות שלו, לפחות במה שהוא כבר הודה, מבחילה אותי. האיש נשוי ובעל משפחה. אבל אחרי שקלינטון שיקר לאומה וחזר בו אחרי שחגג בחדר המיטות עם מוניקה לוינסקי, ואחרי שראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, סיפר על בגידתו בשרה ערב חשיפת "הקלטת הלוהטת". מסכן הבר לב שלא סיפרו לו ששינו את החוקים.

2. מצביעים בחו"ל

בשקט בשקט מקדם לא ח"כ יעקב כ"ץ העונה לכינוי כצל'ה חוק אנטי לאומי בעליל. האיש שעומד בראש מפלגה העונה על השם "האיחוד הלאומי" שכח לרגע מהי לאומיות ומהי ציונות. החוק המיועד יתיר לאזרחי ישראל שעזבו את הארץ להצביע לכנסת ישראל בבחירות בהנחה שהם לא נמצאים מעל לעשר שנים בגלות. כצל'ה כנראה מסתמך על הנתונים שרוב היורדים ימניים בדעותיהם. אתם יודעים, כאלה שנוח להם להיות פטריוטים מרחוק. היורדים שהחליטו לא לשאת במאבק על קיומה של ישראל עתה יקבלו זכות לקבוע את צביונה. אבל לא נופתע אם החוק יחוקק, כבר הספיקו הח"כים לירוק בפרצופו של הרוב הדומם אחרי שביטלו את "חוק המשתמטות" בשבוע שעבר.

3. הממשלה אומרת- כן למשתמטות

מדריך למשתמטת: שלחי פקס ללשכת הגיוס, חתמי על הצהרה שמעידה על כך שאת דתייה וצה"ל ישחרר אותך משירות צבאי. החברות שלך ישרתו שנתיים בצה"ל, ירוויחו משכורת עתק של 400 ₪ בחודש ואת תוכלי בינתיים לחסוך כסף ללימודים, חו"ל וכל מה שתרצי. הן יקומו למסדרים בבוקר ואת, בזכות ההצהרה כמובן, תוכלי לקום מתי שמתחשק לך. הן יסתובבו שנתיים במדי חקי וישמינו בגלל המטבח הצבאי רווי השמן ואת תוכלי ללכת למכון הכושר לעבוד על החיטוב. הן ישמרו עלייך ואת תוכלי ללכת בבטחה. הן יראו את אמא ואבא רק בסופי שבוע לך כבר ימאס לראות אותם.
ועדת השרים לענייני חקיקה כבר רצתה שזה יהיה חוק ממשלתי. חוק שמטרתו למנוע מנערות המנהלות אורח חיים לא דתי להתחמק מגיוס. אבל אז באה ש"ס והחליטה שזה לא מקובל עליה. הסבירו להם שזה לא קשור לציבור הנערות שלהם משום שנערה המנהלת אורח חיים דתי באמת לא תאלץ להתגייס. אבל ש"ס סירבה. ביקשו שוב, לחצו שוב. אבל ש"ס סירבה. תנחשו מה הוחלט? צדקתם. החוק נפל והמדריך למשתמטת עדיין תקף.

4. ויקיליקס

נחמד לשמוע שמועמר קאדפי, שליט לוב, אוהב בלונדיניות ובוטוקס בשפתיים, שמובארק חושב על נתניהו שהוא אינטליגנט אך שקרן ושברלסקוני, ראש ממשלת איטליה, לא מוכשר כל כך. האמת הגדולה מחשיפת המסמכים הסודיים היא שארה"ב השלימה עם איראן גרעינית. מהמסמכים שנחשפו עד עתה עולה המסקנה הברורה כי הסיכוי שארה"ב תתקוף או שתתמוך בתקיפה כנגד באיראן שואפת לאפס. המידע שנחשף צריך להדיר שינה מעיני כל מי שחשב שאמריקה מחויבת לעצירת תוכנית הגרעין האיראנית. בחינת המידע שנחשף אל מול המדיניות האמריקאית בפועל מוכיחים מעל לכל ספק שאמריקה השלימה עם איראן גרעינית. המסקנה ברורה: אם אין אני לי מי לי.

5. חמש קיבל מוריניו

התכוננו למשחק כאילו חג ממשמש ובא. קנינו בשרים, דאגנו למקרן ועם רוב קטן של אוהדים לטובת ברצלונה ישבנו לראות את המשחק אצל חבר שההורים שלו נסעו לקמפ נואו בברצלונה לראות את מסי, צ'אבי ואיני יסטה במציאות. במשך כל היום נזרקו הימורים לאוויר לגבי תוצאת המשחק. גם האוהדים הכי קטלוניים לא העיזו לדבר על חמסה. זכינו לראות את אחד ממשחקי הכדורגל המושלמים בהיסטוריה. הדובדבן היה הפרצוף של השחצן מוריניו- מענג יותר מהאנטריקוט של שי.

החרם על אריאל- הבעלים של המוסר ואדוני הערכים

שלום, שמי דויד גרוסמן אתם יכולים לקרוא לי המלך. שלום, שמי ענת גוב בשבילכם המלכה. אני איתי טירן הנסיך שלכם ואני עדנה מז"יא הנסיכה. שלום לכם, אני הארי פולמן יורש העצר ואני אסף הראל המסודר בזכות "מסודרים". אנחנו יחד, עם עוד כמה עשרות תל אביביים מתנשאים ויהירים, רכשנו לפני שנים רבות את הבעלות על המוסר, המצפון והערכים של מדינת ישראל. כידוע לכם, אנחנו נוהגים לבחון כל מקרה לגופו ולהעניק את אחד התארים: "פאשיסט" או "נאור", ממש בדומה ל"שיק" ול"שוק" של "פנאי פלוס". לדוגמא, הענקנו את התואר "פאשיסט" לשר (הרוסי והגזען) ליברמן על שרצה, ברוב חוצפתו, לדרוש נאמנות למדינה מאזרחי ישראל הערביים. היום אנחנו מעניקים את התואר "נאור" לכל מי שיצטרף לעצומה להחרים תרבותית את תושבי העיר אריאל, שהרי הם קיבלו כבר מזמן את התואר "פאשיסטים" על כך שהחליטו להישמע לבקשת ממשלתם ולהתיישב בעיר כצורך ביטחוני וציוני (בן פורת יוסף).
חרם האומנים על אריאל חושפת את פרצופם הצבוע של אנשי הרוח והתרבות המדומים ומבליטה את פרצופם של האומנים הנאורים באמת. הדיבור המליצי של אותם סמרטוטים צבועים על זכויות האדם והאזרח, על הצורך בשוויוניות, על דמוקרטיה, ליברליזם, פלורליזם, מוסר, מצפון, ערכים וחרטטיזם התנפצה לה פתאום והתחלפה עם אג'נדה צרה ופוליטיקה קטנה. אותם מחרימים מנסים בכסות צו מצפונם להצדיק חרם על אזרחי מדינת ישראל המתגוררים כחוק ביישובם. גם אם דעתם הפוליטית היא ששטח זה צריך להינתן לפלשתינאים, היש בכך משום הצדקה להחרים? האם לגיטימי שחייל המתנגד אידיאולוגית לשמור על היישוב עופרה יסרב לעשות זאת? ואיך כונו אותם מתנחלים שרצו לסרב פקודה של פינוי יישובים בשל צו מצפונם? האם חקלאי המשווק פירות וירקות יכל יהיה להחליט מחר שהוא מחרים את קערת הסלט של תושבי גוש עציון או מעלה אדומים? והאין בכלי החרם משום פגיעה אנושה באותם ערכים שאתם עצמכם (ובצדק!) מקדשים?
הפובליציסט, דויד גרוסמן, כתב השבוע טור בעיתון "ידיעות אחרונות" בו הוא ניסה להסביר את החלטתו להדיר רגליו מאריאל. בפתיחת דבריו, כתב הפובליציסט גרוסמן, שהמעשה של האומנים הוא אינו חרם. חרם, כך כתב גרוסמן, מזכיר לנו אירועים קשים בזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי, אני מעדיף לקרוא למעשים שלנו הימנעות. הימנעות מלהופיע באריאל. מכבסת המילים הזו לא חדשה בממלכת המוסר והמצפון. כך מכשירה לעצמה בכל פעם מחדש הממלכה את מעשיה- שהימין מחרים הוא "פאשיסט" שהשמאל מחרים (נמנע כמובן) הוא "מצפוניסט".
בסוף שנות השישים, אחרי שישראל סיימה את אחת מהמלחמות המפוארות ביותר שידעה האנושות, מלחמת ששת הימים, כתב המחזאי חנוך לוין את "מלכת האמבטיה". "מלכת האמבטיה" הוא מחזה המבקר את אווירת הזחיחות והיהירות ששררה באתם ימים בארץ ישראל נוכח הניצחון הכביר. הצנזורה, באווילות מיותרת, צנזרה חלקים לא פטריוטיים מהמחזה ובתגובה כתב חנוך לוין את "יומנו של צנזור"- המתאר סיטואציה אבסורדית שמצנזרים את המחזה "אותלו" של שייקספיר. מאז התבגרה המדינה והספיקה לממן את הסרטים "ג'נין ג'נין", "ואלס עם באשיר", "עג'מי" ועוד יצירות המבקרות את מדיניותה של הממשלה. בשם חופש הביטוי המקודש, כיאה למדינה דמוקרטית. לא עלה על דעתם של הארטיסטים המתנשאים הללו, שחלקם כלל לא שירתו בצה"ל, שתושבי אריאל, המגנים בגופם על מעוזי השמאל התל אביבים, הם-הם אשר מממנים, בין היתר, את הופעותיהם, גם כשאין הן תואמות את השקפת עולמם של תושבי אריאל. תושבי אריאל עשו זאת גם כאשר אותם אנרכיסטים חתרו ללא הרף, באמירותיהם ובמחזותיהם, תחת עצם קיומה של אריאל, וירקו עליהם ממרומי מצפון השחץ המיוסר שלהם.
להיות ממומנים גם בכספם של תושבי אריאל – למה לא? הרי לכסף אין ריח. אבל להופיע באריאל – זה כבר, מבחינתם, "בעיה מוסרית מצפונית".
ואשרי האיש העקרוני והאידיאליסט ההולך עם מצפונו ויושרו האישי ונמנע, אבוי, מלהופיע באריאל החוטאת. אך ראו זה פלא, אנשי הבעלות על המוסר והערכים עתה יוצאים חוצץ נגד המדינה המאיימת לא לממן את מי שיעשה סלקציה בתרבות בין אזרחי ישראל השונים. נו, תנחשו איך הם קוראים עתה לשרת התרבות לימור לבנת- ניחשתם נכון- "פאשיסטית". בדיוק כמו חבריהם באקדמיה, כך גם האומנים המחרימים, מעוניינים הם להחזיק במקל בשני קצותיו. אנשי אקדמיה קוראים לאקדמאיים וחוקרים בחו"ל להחרים את ישראל, בעוד הם עצמם מקבלים מישראל משכורת ומשתמשים במוסדותיה של המדינה. עתה רוצים האומנים להחליט בפני מי להופיע וזועקים איך מעיזים לחשוב לא לשלם להם על כך.
לסיום, משפט אחד לגופו של עניין: עפ"י החוק הבינלאומי והאמנות השונות, נקבע כי שטח כבוש יש להחזיר לריבון. גם אם לשיטתכם השטח באריאל ובשאר הישובים ביהודה ושומרון הוא כבוש, יש להחזירו לריבון שהיא ירדן. המלך חוסיין בהסכם השלום עם ישראל ויתר על יהודה ושומרון ובקעת הירדן. אז למי נחזיר את השטח הכבוש אם הירדנים ויתרו עליו? עכשיו תשלפו את טענות זכויות האדם של הפליטים הפלשתינאים (שזוהי סוגיה שיש לפתור), אך כבר אמרנו- אצלכם מונף דגל זכויות האדם והאזרח רק שנוח.

סוף סוף מישהו צועק המלך הוא ערום

אפילו בוחרי ליברמן נחרדו, איך העז שר החוץ של מדינת ישראל לומר את האמת. לפחות את האמת שלו. לפתע ליברמן שבר את הכלל הקובע: לפני הבחירות תבטיח, אחרי הבחירות תתנער מההבטחות. תגיד "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", תספר שהלחץ הבינלאומי כבד, שארה"ב לא ידידה כמו פעם, בקיצור תמצא את הדרך להתחמק. אבל אבוי, שום ושמים, ליברמן החליט לומר בדיוק את הדברים שדיבר עליהם לפני הבחירות או ליתר דיוק החליט לומר את האמת.
האלוף יה-יה (יורם יאיר) פעם סיפר בפאנל בנושא מנהיגות על ההבדל בין פוליטיקאי למנהיג. פוליטיקאי, כך הוא אמר, עומד מול ההמון ושואל לאן הם רוצים ללכת, ההמון מסמן והפוליטיקאי מסתובב ומתחיל לצעוד בנתיב. אחרי מאה מטרים מסתובב הפוליטיקאי אחורנית ובודק שההמון מאחוריו. אם כן, ימשיך בדרכו ואם לאו, יבקש מהם שיסמנו לו נתיב אחר בו הם עתה חפצים- לא הדרך חשובה לו, לפוליטיקאי, חשוב לו רק שההמון יהיה אחריו. מנהיג, אומר האלוף יה-יה, עומד מול ההמון ומסמן להם את הכיוון והנתיב, מסתובב ומתחיל לצעוד בו. לאחר מאה מטרים הוא מסתובב אחורנית ובודק שההמון מאחוריו. אם הם אחריו ימשיך להוביל, אם ההמון בחר בנתיב אחר יפרוש או ינסה לשכנעם.
האמת היא שליברמן אומר את מה שחושב היום כל שר בליכוד להוציא אולי את דן מרידור. האמת היא שליברמן אומר את מה שחושבים רוב חברי הכנסת ה- 18. האמת היא שליברמן אומר את מה שחושבים רוב אזרחי מדינת ישראל. האמת היא שסוף סוף מישהו אומר את האמת- אומר שהמלך הוא ערום. שהסיכוי לשלום אמת עם הפלשתינאים בטווח הקרוב זוהי אשליה עם סיכויים קלושים. בגלל הפערים במשא ומתן, בגלל תביעת השיבה של הפלשתינאים, בגלל שאבו מאזן לא שולט בכל הארגונים הקיצוניים ובעיקר כי הפלשתינאים לא באמת רוצים שלום.
לא קל להיות ליברמן. הקליקה השמאלנית השולטת על התקשורת לא מחבבת ימניים, תוסיפו לזה את חקירות המשטרה ואת המבטא הרוסי הכבד של ליברמן ותקבלו מתכון מצוין לשק חבטות. קוראים לו פאשיסט רק בגלל דעותיו הלאומיות (אך הדמוקרטיות!), קוראים לו פושע רק משום שנחשד במשטרה (אך לא הורשע אפילו פעם אחת!), קוראים לו הזוי רק מפני שדעותיו אינן מתיישרות עם העולם (אבל רוב העם היושב בציון מסכים איתו!).
הבעיה היחידה שלי עם ליברמן, זה שהוא שכח לרגע שמלבד היותו מנהיג מפלגה ומנהיג במדינת ישראל בכלל, הוא שותף לממשלה. ממשלה שחושבת כמעט בדיוק כמוהו, אך מדברת בדיוק הפוך. זה מתסכל אותו שסביבו יש הרבה יותר פוליטיקאים ומעט מידי מנהיגים, אך אסור לו, כנושא משרה בכירה (שר החוץ), לדבר בשונה מהממשלה ובטח מראש הממשלה. שכנע מבפנים בצדקת דרכך, כי אתה לא ראש הממשלה.

המנצחים האמיתיים

1. החרדים האשכנזיים. צריך להודות באמת, אירועי עמנואל לא חדשו לנו כלום. הפליה בין אשכנזיים לספרדים קיימת חיה ובועטת. הסיפור פה הוא שהאשכנזיים בעמנואל היו מספיק אמיצים להפוך תפיסות עולם (גזעניות ופרימיטיביות) למעשים. הם היו מספיק אמיצים לחשוף בגלוי את ההפליה הסמויה הקיימת במדינתנו. "'שלטון החוק' חייב לנצח", נמרחו כותרות העיתונים. "בג"צ ניצח", סיפרו המשפטנים. אז יש לי חדשות. בג"צ 'ושלטון החוק' ניצחו אולי בקרב: ההורים שביזו את החלטת בית המשפט נמצאים היום מאחורי סורג ובריח. אבל במלחמה ניצחו החרדים האשכנזיים ובגדול. הפגנת הענק שארגנו מעידה על כוחם הציבורי ואחדותם. השתיקה וההשתפנות של ש"ס מעידה סופית על חולשתה של ש"ס אל מול הקבוצה השלטת האשכנזית. העתקת לשכתו של סגן שר החינוך (אני חוזר: סגן שר החינוך!), מאיר פורוש, לכלא מעשיהו שם מרצים ההורים את עונשם מעידה על הבוז שרוכש סגן השר לדמוקרטיה בישראל. הגמגום של הממשלה בעניין סגן השר פורוש ובעניין אירועי עמנואל בכלל מעידים סופית: המנצחים האמיתיים של הסיפור פה הם החרדים האשכנזים והמדינה יכולה לצעוק עד מחר "ניצחנו". עכשיו, אחרי הפייט שנתנו, בג"צ יחשוב פעמיים לפני שיפסוק נגדם וביבי ישלם (ועוד איך ישלם!) כדי לשמור על הקואליציה.
2. החמאס. הצעדה למען גלעד שליט תצא ביום ראשון לדרכה. העיתונים המובילים בישראל התגייסו למען צעדת ההזדהות הקוראת לממשלה להחזיר את גלעד הביתה. כבר שבוע שעמודי השער והכותרות הראשיות עוסקות בנושא. שליחת אס.אם.אסים מכל רחבי המדינה, קמפיין פרסומי ענק והקמת שדולה למען גלעד שליט של ח"כים בכנסת הן רק חלק מהפעולות של המטה להחזרת גלעד שליט.
אינני רוצה להיכנס לשאלת גבולות המחיר שצריכה ישראל לשלם על מנת להחזיר את החייל שלנו הביתה. אינני רוצה לבקר, אפילו לא לשנייה, את משפחתו של גלעד שמבחינתה תעשה הכול ובצדק להחזיר את בנם יקירם לחיק המשפחה. ובכל זאת מילה על המנצחים האמיתיים. ביום ראשון נכריז על "אם כל הצעדות", נתגאה כולנו בערבות ההדדית ובהזדהות של אזרחי ישראל עם החייל השבוי שלנו. נטען שאלמלא הערנו הממשלה הייתה נותרת ישנה. באותה עת שנרגיש מנצחים ישבו בעזה חלאות האדם מהחמאס וידעו שהם המנצחים האמיתיים. חאלד משעל יצלצל ויפקוד: "אנחנו לא מתפשרים במו"מ. הציוניים מתפרקים!".
3. אוניית המרמרה. הפלנגות שהיו על אוניית המרמרה עם נבוטים ואלות הפסידו בקרב לקומנדו הישראלי המפואר. האונייה לא חדרה לעזה ויושביה סולקו בבושת פנים חזרה לארצם. חודשים של הסברה ומאמצים אין סופיים עשתה ישראל על מנת לספר לעולם על נחיצותו של הסגר על עזה. אפילו ח"כים מהאופוזיציה נשלחו לספר בעד ההכרח שבסגר . טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר וכיום נציג הקווארטט למזה"ת, התחנן להקלות בסגר וביבי הסביר שביטחונם של אזרחי ישראל הוא מעל הכול. אבו מאזן טען שמדובר במצור וביבי הוכיח שאין משבר הומניטארי בעזה. גם אובמה שהמליץ על הקלות התרצה בסוף. אבל אז הגיעו הפלנגות, הטרוריסטים במעטפת של אנשי שלום והפכו למנצחים האמיתיים. הם הפסידו בקרב בלב ים אבל נתנו נוק-אווט במלחמה. פתאום אין חשיבות לסגר. פתאום אין סכנה לאזרחי ישראל. פתאום האיש שכתב את הספר "מלחמה בטרור" נכנע לו בגלל אונייה של פלנגות. חלשים, מוכים ומושפלים יצאנו מהסיפור הזה. העולם הבין שישראל מבינה רק כוח. ועכשיו הקווארטט מבקש הקלות נוספות בסגר. נראה לי שגם הפעם הוא יצא המנצח האמיתי.

צבועים נמאסתם

הצביעות העולמית ושל השמאל ההזוי בישראל לא מפסיקה להפתיע. הפעם הדרישה היא להקים וועדת חקירה בינלאומית לבדיקת אירועי "המשט ההומניטארי" לעזה. מה יחקרו הגולדסטונים החדשים? את סמכותה של מדינה ריבונית להטיל סגר ביטחוני? את הטקטיקה הצבאית הנכונה שיש לנקוט בעת השתלטות על ספינה? את קיומו של "נוהל מעצר חשוד"? תערוך מבחן ללוחמים כיצד מגיב הלוחם האולטימטיבי כאשר נבוטים סכינים ואלות עפים על ראשו? תבדוק את הכשל של המודיעין הישראלי שלא פיצח את הידיעה, שבאחת הספינות, יושבים קיצוניים עם נשק קר המתכננים פרובוקציה? תחקור את האימפוטנטיות של ההסברה הישראלית? אם לא היה ברור עד כה, כל השאלות הללו, גם אם הן נכונות, הן אינן עניין לועדת חקירה. הטלת סגר ביטחוני הוא לא מעניינה של ועדת חקירה בינלאומית. היא החלטה לגיטימית (גם אם חולקים עליה במישור האסטרטגי) של מדינה ריבונית עצמאית. אם הסגר הביטחוני מוביל לבעיות הומניטאריות אז (ורק אז) זהו עניינו של העולם הנאור. בחינת הטכניקות המיקרו-טקטיות של השתלטות על ספינה זה בוודאי לא עניינה של וועדת חקירה בינלאומית, אלא אם חפצים בעולם הנאור ללמוד קצת על הטכניקות של הצבא הישראלי.
שבוע לפני "משט האחווה והשלום" אירעה בעיראק טרגדיה. לוחמים אמריקאיים שיגרו בשוגג טיל שפגע באזרחים עוברי אורח שעשו דרכם למסגד. 40 הרוגים עיראקיים היו בתאונה. 40 הרוגים. והעולם שתק. אז נכון שאנחנו לא אמריקה ובכלל כיף לעולם להיות אנטי ישראלי ואנטי שמי. אבל אני שואל את כל המעונבים שומעי הקונצרטים אם אתם לא נגעלים מהצביעות של עצמכם. כך, לבד, בבית, מול המראה, שאף אחד לא רואה, אתם אומרים את האמת לעצמכם? הבעיה הכי גדולה היא שאני חושב שאתם מאמינים לצביעות של עצמכם. אתם בטוחים שאתם נאורים, רודפי שלום וצדק ואין לכם אפילו לא שנייה של פקפוק והרהור. אגב, לשאלתכם: אנחנו מהרהרים. אצלנו יש שיח. אצלנו יש מקום לח"כ חנין זועבי ואצלכם אחת כזו לא הייתה יושבת עוד בבית המחוקקים (ובצדק!). אנחנו מהרהרים, יותר מידי מהרהרים. וההרהורים שלנו נתפסים בעיני כולם כחולשה. כי כל מדינה מערבית אחרת לא הייתה נותנת לתומכי טרור לשבור לה סגר ביטחוני, כי שום מדינה מערבית אחרת לא הייתה מסכימה שיכו כך את חייליה, כי שום מדינה מערבית אחרת לא הייתה מכניסה את הציוד "ההומניטארי" לשטחה אחרי כזו פרובוקציה, כי שום מדינה מערבית אחרת לא הייתה מסיימת פעולה כזו עם רק תשעה הרוגים. אבל אנחנו מהרהרים. ועכשיו גם נסכים, למרות שאף מדינה מערבית אחרת לא הייתה מסכימה, לוועדת חקירה בינלאומית.
הסיבה היחידה שקיימת הצדקה להקמת וועדת חקירה ממלכתית בישראל או לחילופין בהקמת וועדה בינלאומית היא רק אם קיים חשש שההשתלטות על ספינת "האחווה והשלום" הייתה למטרות טבח באזרחים חפים מפשע. אם זאת ההשערה צודקים הצבועים והמתחסדים- יש להקים וועדה כזו ומהר. והרי ברור לכל בר דעת שטבח מכוון לא היה כאן- צבועים נמאסתם!

לעמוד בפקק

לעמוד בפקק זה התירוץ הכי גרוע לאיחור לפגישה גם אם באמת היה זה הפקק שעכב אותך, זה לחטט באף ולגלות שהנהג שלידך מתצפת על מערות האף שלך, זה לראות מישהו מחטט באף.
לעמוד בפקק זה להיות יותר עצבני מנתן זהבי ורון קופמן ביחד, זה להפוך לארכיטקט ומהנדס כבישים בעל שם עולמי עם רעיונות לבניית גשרים ומנהרות, זה לדמיין אותנו בעוד 100 שנה נוהגים על רחפות.
לעמוד בפקק זה לקנא קנאת מוות באופנוען (סליחה אופנוענים- הרבה אופנוענים) שחותכים אותך ובשנייה מגיעים לראש הטור, זה להחליט להוציא רישיון על אופנוע בלי באמת להאמין לעצמך.
לעמוד בפקק זה להישבע לעצמך שבחיים לא תיתן לזה שמתכונן להידחף לנתיב שלך להיכנס, זה להשתגע איך בכל זאת היא הצליחה להידחף, להידחף בעצמך לנתיב שנראה לך (רק נראה!) מהיר יותר.
לעמוד בפקק זה לקחת מכונית מכל נתיב לשם אומדן ההתקדמות שלך, זה להמר תמיד על הנתיב הכי איטי, זה להידחף לנתיב המהיר ולגלות שדווקא שעברת אליו הוא נעצר והנתיב הקודם שלך הפך לאוטוסטראדה.
לעמוד בפקק זה לעבור בין כל תחנות הרדיו האפשריות, זה להחליף סוף סוף את שעון החורף לשעון קיץ, זה לגלות שהרכב שלך קולט יותר תחנות בערבית מאשר בעברית, זה לשמוע ברדיו את השדרנית של גלגלצ מדווחת על הפקק שזה עתה אתה מצוי בו ולגלות שהתזמון שלו משאיר אותך עוד דקות ארוכות בתוך הפקק, זה לשמוע על הפקק עוד לפני הגעתך אליו אבל בחוסר אונים להצטרף לשיירת המתוסכלים.
לעמוד בפקק זה להתעצבן מהקול הרגוע של השדרנית ברדיו בעוד אתה כועס על העולם, זה להתחייב להכין דיסק חדש לרכב לעתות מצוקה מסוג אלו כדי לא לשמוע את הקשקושים והפרסומות, זה לנסות לעלות לשידור ולהגיב לדבריו של איזה פעיל שמאל קיצוני אנטי ציוני ואף פעם לא להצליח, זה לנסות לעלות על הנקודה בה התדר של גלגלצ עובר מ- 93.9 FM ל- 91.8 FM, זה לשיר עם עצמך קריוקי ברכב ולהרגיש אייל גולן עד שאתה מגלה שהנהג שלידך צופה בהופעה.
לעמוד בפקק זה לעשות סדר בתא הכפפות, זה למצוא את הכיפה שהייתה חסרה לך אתמול באזכרה בבית העלמין, זה לסדר את הדיסקים ואת הניירת ואת הזבל, זה לגלות בעזרת צפירה עזה של הנהג מאחורה שהרכב שלפניך התקדם 10 מטרים ואתה, אבוי, לא שמת לב והמשכת לעמוד.
לעמוד בפקק זה להתעצבן על הפראיירים מקדימה שנותנים לרכבים להידחף מלפנים, זה לתת לרכב להידחף רק בגלל שהוא ביקש יפה ולא נדחף בכוח, זה להיות מובך כאשר באמצע דו קרב ההידחפויות לנתיב אתה מגלה שהיריב שלך הוא השכן החדש, זה לזלזל בסקרנים שיוצאים מהרכב לבדוק מה קרה, זה לצאת מהרכב ולבדוק מה קרה.
לעמוד בפקק זה להתגבר על היצר הכי גדול באנושות- לחתוך דרך השוליים, זה לשכנע את עצמך שאין משטרה, זה לשכנע את עצמך שזה לא כל כך מסוכן ולא כל כך נורא לנסוע מהשוליים, זה להתגבר על היצר ובכל זאת להרגיש פראייר שיש כאלה שהגיעו כבר רק משום שנסעו דרך השוליים.
לעמוד בפקק זה לקנא בנתיב ההפוך שזורם במהירות של מפלי הניאגרה, זה לצחוק על הנתיב ההפוך שיש בו פקק ולהעריך עד איפה הפעם הוא יגיע, זה להתקשר לכל האנשים שאתה מכיר כדי שהם יעבירו לך את זמן ההמתנה- זה הזמן שהם בדיוק לא יענו, הם יחזרו אלייך דווקא שתהיה בשיא הלחץ ובזמן שכבר ממש אין לך חשק לדבר איתם (אולי הם בפקק...).
לעמוד בפקק זה פתאום לשים לב לדברים בצידי הדרך שמעולם לא שמת לב אליהם, זה לא להאמין ששלט ההכוונה הוא כזה גדול.
לעמוד בפקק זה להגיע לנקודה שממנה הכביש נפתח, לא להבין מדוע נוצר הפקק ולהאט מאוד כדי לברר מדוע!

ערכם של 120 שניות

לימדו אותי בטירונות ולימים אני לימדתי אחרים מהו ערכו של הזמן. מהי ערכה של שעה, ערכה של דקה, ערכה הסגולי של השנייה והמאייה. פתאום דקת האיחור למורה בבוקר התחלפה להרת אסון כשדובר באיחור למפקד הכיתה (שכזכור גדול ממך ביומיים וחצי בערך). במקרה הטוב אתה תתוזז להנאתו של המפקד בין עצים עמודים ועצמים קשיחים אחרים, ובמקרה הרע תאלץ להיוודע כי יציאתך הביתה לחופשת סופ"ש תתעכב לה בכמה שעות למרות שהיה מדובר רק בדקה אחת קטנה של איחור.
שתי דקות, רק שתי דקות ריבונו של עולם הפרידו בין היום המאושר של השנה בספורט ליום האומלל ביותר שידענו. עוד שתי דקות שבית"ר ירושלים היו מחזיקים את התיקו והכול היה נראה אחרת. 120 שניות בלבד. תמדדו לעצמכם 120 שניות בשעון מעכשיו ותמשיכו לקרוא. עתה תתארו לעצמכם את הסיטואציה כאילו 120 שניות אלו היו נמחקות, נעלמות, לא קיימות: אלון יפת שורק לסיום, אלי גוטמן יושב על הספסל המום, אבוקסיס מתראיין וטוען שבדקה ה-28 היה נבדל ששלל מוורמוט למסור לשכטר שיכל לעבור את השומר שלו ולעשות מזה גול, אוהדי בית"ר בשירה אדירה "אני אוהב אותך בית"ר" ואחר כך "ברק יצחקי בו לפה, ברק יצחקי בו לפההה..", בנאדו וגרשון קוראים לכל השחקנים ולאמסלם לעשות עם האוהדים את ה"אולה" המפורסם, שחקני הפועל נשכבים על הרצפה, באדיר מנחם את אניימה על החטאת הפנדל החשוב בחייו, שכטר רץ לקוון נחמיאס כדי להגיד לו שבטלוויזיה ראו שהיה נבדל בדקה 28 וורמוט יכל לקבל כדור ולמסור לו והוא יכל להעביר את השומר ולעשות גול, הקוון נחמיאס מלטף את ראשו של שכטר, עמנואל רוזן כותב טור מתבכיין על מאמץ היתר של שחקני בית"ר, בינתיים בבלומפילד נותרו עוד שתי דקות, אלי טביב ומוני הראל מביטים בפלזמה ביציע הכבוד שמא הישועה תגיע ובני יהודה יכבשו, בני יהודה לא כובשת, מאיר לוי שורק לסיום, חיפה אלופה!, חיפה אלופה!, בית"ר לקחה מהפועל, בית"ר נתנה לחיפה, "כל הקבוצה לבוא לפה, כל הקבוצה לבוא לפהההה..". זהו. עד כאן. עצרו ת'סטופר. אלו היו 120 שניות של החלום המתוק שהפכו לחלום בלהות. 120 שניות לשמור על שער נקי. אבל בית"ר לא הצליחו וקיבלו גול בדקה ה-92. הפועל ת"א אלופה. הפועל ת"א דאבליסטית, הפועל ת"א צובעת את טדי (שמעתם נכון את טדי) באדום ועורכת את הקפת האליפות ועושה אצבע משולשת לכל המדינה. בבתי ישראל דומייה, השנואה ביותר אלופה. חיפה מושפלת ולוזרית שוב איבדה את היתרון ותסיים את העונה בלי כלום.
הגעתי הביתה והטלפון לא הפסיק לצלצל. חברים אוהדי הפועל התקשרו ללגלג, חברים אוהדי בית"ר התקשרו לקלל, חברים אוהדי חיפה התקשרו להתאכזב (לוזרים!), חברים נוספים התקשרו וסיפרו איך רק להם היה ברור שכך זה הסתיים (אלה, אגב, המעצבנים מכולם!). מחפש לפרוק את התסכול והאכזבה כתבתי 'סטאטוס' על הקיר בפייסבוק: " ועדת חקירה לבדיקת החילוף של אבי ריקן. ממתי מוציאים מגן שמאלי בדקה 90? ומאיפה נכנס הגול? משמאל! אמסלם, אם זה בכוונה- אתה פושע! אם בטעות- אתה טיפש! לך הביתה!!!". אח"כ הבנתי שלריקן קצת נתפס שריר התאומים והבנתי שיצאתי סוג של אבוקסיס. ואז כתב לי אחד שלימדתי אותו בעבר על ערכם של 120 שניות, חייל שלי לשעבר ואוהד הפועל בהווה, תגובה בפייסבוק: "מעל פסגת הר הצופים... איך זה לראות דאבל אדום בטדי??? לפני שבוע חגגת שהלכה לנו האליפות לא?? אתה לא יודע שאסור לחגוג מוקדם מידיי...". אז אביב יקירי אענה לך כאן. אתה שואל איך זה מרגיש לראות דאבל אדום בטדי? על הפנים. האם אני יודע שאסור לחגוג מוקדם מידי? אני יודע, אבל לא עמדתי בפיתוי. מה המסקנה שלי? שלוזרים לא מתים הם רק מתחלפים. ואביב עכשיו אתה שוב חייב לי 120 שניות- נפגש במילואים!

צבוע, משמח ומוציא מהדעת

1. צבוע. השופט ריצ'רד גולדסטון הוא יהודי. נכדו חגג בר מצווה לפני כמה שבועות, עלה לתורה, הניח תפילין והתפלל תפילת שמונה עשרה. גולדסטון מונה לחקור את אירועי עופרת יצוקה כי הוא יהודי. גולדסטון ידע שהבחירה בו היא משום שהוא יהודי. הוא ידע שלמסמך שיוציא תהיה תעודת הכשר וטהרה רק משום שהוא יהודי. הוועדה שעמד בראשה מונתה תחת הכותרת: "הוועדה לבדיקת פשעי המלחמה של ישראל במבצע עופרת יצוקה". מטרת מינויה של הועדה, לבחון כביכול את 'פשעי המלחמה' של ישראל מעידה עוד לפני החקירה על תוצאותיה. זעמתי לקרוא את הדו"ח החד צדדי והשקרי שהוציא מתחת ידיו היודנרט גולדסטון. השבוע הזעם התחלף ברחמים. היודנרט גולדסטון שימש שופט בתקופת האפרטהייד ושלח להורג עשרות שחורי עור "כי אלו היו חוקי המדינה", כך טען. הניסיון של היודנרט גולדסטון להצטייר כנאור ורודף זכויות אדם הזכירה לי ימים אחרים בהם ליהודים לא הייתה מדינה וחלקם האמינו שההתבוללות ושירות הממסד הכוחני יביא את הישועה.
דוד המלך הוא אחד ממלכי ישראל המוערכים ביותר. הוא לחם למען ישראל מלחמות שחרור ומלחמות אין ברירה. לדוד לא התאפשר לבנות את בית המקדש כי ידיו היו מגואלות בדם. את בית המקדש בנה בנו שלמה. ידיו של היודנרט גולדסטון מגואלות בהפרת זכויות אדם, איך העזת לחקור אותנו בנושאים אלו?
2. משמח. הפעל ת"א אם לא יקרה אירוע סנסציוני בשבת לא תיקח אליפות. בשבוע שעבר התכנסנו כמידי שבת סביב השולחן כל המשפחה. זהו היום היחיד בשבוע שיוצא לכולנו לשבת ביחד. יותר מחמישים אחוז מהמשפחה לא מתעניינים בכלל בכדורגל, כך שהשיחות בדרך כלל הן אחרות לגמרי. בשבת הזו אבא לקח את המושכות. בשנת 1984, הוא סיפר, היינו צריכים לקחת את האליפות הראשונה. הפועל ת"א הגיעו לימק"א ונתנה לבית"ר שלישייה. אני זוכר אותנו ביציעים יושבים ושותקים, אפילו כוח לקלל לא היה לנו, ימק"א הייתה בדומיה. החארות מת"א באו ולקחו לנו את האליפות ונתנו אותה למכבי חיפה.
אומרים שאין שמחה כמו שמחה לאיד וכמה שזה נכון. בפעם הראשונה בחיי בית"ר ירושלים קיבלה גול ואני צעקתי "יש!!"- ושהאדומים מת"א ילכו לחפש. חיפה שוב בראש הטבלה ואם הכל יתנהל כשורה בשבת הם יערכו את הקפת האליפות בבלומפילד. ולמה אני כל כך שמח? כי אני פשוט לא אוהב את הפועל ת"א. כי המאבק עם הפועל זה לא רק הספורט: זה הימין נגד השמאל, האליטה נגד השאר, זה רובי ריבלין נגד חיים רמון, זה הבירה נגד מדינת ת"א, זה ה"ארץ" נגד "ישראל היום", זה חירות נגד מפא"י, זה צהוב נגד אדום, זה ההסתדרות נגד התנועה הרוויזיוניסטית והשנה כמעט וידם של האדומים הייתה על העליונה. אובדן האליפות בסוף השבוע תגרום לי לשמחת עניים גדולה. ואני יודע שבספר משלי כתוב: "בִּנְפֹל אוֹיִבְיךָ – אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ – אַל יָגֵל לִבֶּךָ". כשמדובר בהפועל זה חזק ממני.
3. מוציא מהדעת. בכירי אקדמיה מאוניברסיטת ת"א וממכון ויצמן שיגרו השבוע מכתב גינוי למוזיאון המדע בבוסטון, במחאה על תערוכת מדע ישראלית הנערכת בו. "זהו ניסיון של ישראל להסיח את הדעת מפשעי המלחמה שהיא מבצעת" כתבו הפרופסורים. במכתבם טענו שהצגת הפיתוחים המדעיים של ישראל מעידים על ישראל כמדינה מערבית ומודרנית, אך הדבר בעצם מטשטש את פשעי המלחמה שמבצעת ישראל כנגד האוכלוסייה הפלשתינאית. הפרופסורים גם טענו שהטכניון שהציג בבוסטון פיתוחים פרי מחקריו מסייע לישראל ליצר מוכנות מלחמה. כמה תלוש, כמה שקרי וכמה מקומם. ומה בכלל יוצא לכם מזה? על זה נאמר "מחריבייך ומהרסייך ממך יצאו"- זהו טרור אינטלקטואלי מבית. מוציא מהדעת.

ניצחון האליטות

יחס של 4.00 נתנו בווינר לניצחון של בית"ר ברבע גמר הגביע. בית"ר ירושלים מול הפועל ת"א, ועוד בגביע, והם נתנו 4.00. אם הייתי אמסלם, אמרתי לחבר טוב, הייתי שם את טופס הווינר בחדר ההלבשה שנייה לפני היציאה לכר הדשא ואומר לשחקנים- שיהיה בהצלחה. שמתי בית"ר בווינר ואז ראיתי שה"חוצפנים" הרחיקו לכת, העלו את יחס הזכייה ל-4.26, כאילו שהפועל ת"א משחקת נגד בית"ר ארגזים או מכבי פחים. "אתה פתטי ואופטימיסט גדול", אמר לי החבר הטוב. "אתה עוכר ירושלים", עניתי בפתטיות תהומית. ירושלים הפסידה, הפועל ניצחה, החבר זכה בווינר כי הווינר שוב צדקו. אין גביע, אין אירופה אין אליפות.
הבעיה שלי עם הפסדים להפועל זה לא רק הספורט. הרי הדו קרב הזה מייצג כל כך הרבה מעבר: זה הימין נגד השמאל, האליטה נגד השאר, זה רובי ריבלין נגד חיים רמון, זה הבירה נגד מדינת ת"א, זה ה"ארץ" נגד "ישראל היום", זה חירות נגד מפא"י, זה צהוב נגד אדום, זה אמסלם נגד גוטמן, זה ההסתדרות נגד התנועה הרוויזיוניסטית והפעם ידם של האדומים הייתה על העליונה.
במחצית הראשונה עוד נראתה בית"ר טוב. היא הייתה מסוכנת יותר, אבי ריקן (משלנו) נתן הצגה לא רעה במרכז המגרש ולמעט המחמיצן הסדרתי, טוטו תמוז, עוד היינו יכולים לרדת להפסקה עם יתרון. המחצית השנייה הייתה אדומה, והסיבה המרכזית לכך זה הכושר הגופני הלקוי של הירושלמים לעומת האנרגיות והריאות מלאות החמצן של שחקני הפועל.
עכשיו אחרי שנגמרה לה העונה הגיע הזמן לשחרר את כל מי שלא מתאים ולהתפלל לפראייר הבא שיבוא וישים כסף: כל הזרים הביתה (ואני באמת לא יודע מאיפה הביאו את הואסקס הזה), טוטו שילך לקטוף תפוזים, אחד מהבלמים (גרשון או בנאדו) לשלוח ל"הוד אדומים" ובמקומם בלם מהיר. את שחקני הבית, בלי יוצא מהכלל חייב להשאיר במועדון, גם אם יכנס כסף, ואת שי חדד להחזיר מהגלות בר"ג.
ואם בכל זאת לא נגמרה העונה ויש עוד כמה משחקי פליאוף יש לי בקשה קטנה. אני מוותר עבור זה אפילו על המקום השלישי ועל הכרטיס לאירופה. מי ייתן והפועל תנצח את חיפה בדו קרב הענקיות הזה ובמשחק האחרון של העונה, כשהפועל תגיע לטדי בית"ר תנצח ותיקח לה את האליפות. זוהי תהיה הנקמה הקטנה על ההדחה מהגביע והנקמה הגדולה על גניבת האליפות מבית"ר בשנת 1984. בהצלחה.

קצרים

1. יש! איזה כיף שהסרט "עג'מי" לא זכה באוסקר. מדינת ישראל העבירה לסרט שני מיליון שקלים. שמעתם? שני מליון שקלים! ואדון במאי מכריז קבל עם ומדינה שהוא לא מייצג את ישראל. זהו חופש היצירה של האמן, אומרים המתרפסים ואני אומר זוהי יריקה בפניה של המדינה. אני, שנצמד למקלט הטלוויזיה בכל תחרות בה משתתפת ישראל עם שני פונפונים וחצאית, צעקתי יש גדול שהכריזו: "הזוכה בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2010 הוא....'הסוד שבעיניים' מארגנטינה".
2. מסי, אינייסטה, צ'אבי, הנרי, פויול, איבראימוביץ' ושאר החבר'ה שלום. אתם משחקים כדורגל הכי יפה בעולם, בשנה שעברה השתדלתי לא להפסיד משחק אחד שלכם- זה פשוט מלאכת מחשבת. בכלל איזה כיף שניצחתם את מנצ'סטר יונייטד בגמר. לצערי, בסופר קלאסיקו הקרוב יש סיכוי שאני יעבור לעודד את החבר'ה ממדריד. אני יודע שאני לא מעניין לכם את הקצה של הציפורן, אבל בכל זאת אני חייב להסביר למה. בברצלונה השבוע ערכו משפט ראווה לישראל. קבעו שם שישראל ביצעה פשעי מלחמה נגד הפלשתינאים. האבסורד הוא שבית המשפט המכובד אפילו לא הזמין עד אחד שיעיד לטובת ישראל וגם לא נציג שיציג את עמדתה של ישראל. בית המשפט הקטלוני פשוט עשה משפט שדה חד צדדי. אני יודע שאתם מתעסקים בכדורגל וממש לא בפוליטיקה, אבל מה לעשות שאני לא יכול להזדהות עם הקטלונים האנטישמים!
3. תארו לעצמכם סיטואציה. ערבי, אזרח ישראלי ממזרח ירושלים, מגיע למסעדת "אווזי" ומתיישב. פונה אליו אחד המלצרים ואומר לו: "סלח לי אדוני אני מבקש שתצא, במסעדה הזו לא יושבים ערבים!". יונית לוי הייתה פותחת את מהדורת חדשות ערוץ 2 של אותו יום עם הידיעה הגזענית והמפלה, יניב אופנהיימר היה שולח את כל פעילי "שלום עכשיו" להפגין מול המסעדה הסוררת ובעיתונים היו נמרחות כותרות בגנות המסעדה החוצפנית. בצדק הייתה מטפלת התקשורת במסעדה שהחליטה לא להכניס ערבי אזרח המדינה לשבת בין כתליה, אבל שמסעדה בלב חיפה החליטה להוציא בבושת פנים חייל צה"ל במקום להגיש לו תפריט הדבר זכה לידיעה קטנה באתר אינטרנט ועוד ידיעה בעיתון אחד "ישראל היום". איפה אתם אנשים נאורים רודפי שוויון וזכויות אדם? התבלבלנו! במקום לתת הנחה לחייל במדים שמשרת את המדינה אנחנו אפילו לא יוצאים למאבק ציבורי ותקשורתי נגד התופעה המזעזעת.
4. יש! אלירז ניצח בגמר האח הגדול. אני יודע שאני לא מחדש כלום. מדינה שלמה רצתה שהאחלה גבר הזה יזכה. אבל אמירה ל"איכותיים" שבעמנו. כן, גם אני ראיתי האח הגדול. ראיתי כי זה הצחיק ושעשע אותי, ראיתי כי אנשי ההפקה עשו עבודה טלוויזיות מדהימה, ראיתי כי אהבתי את המאבק אלירז- סער.
ראיתי האח הגדול והתנצלתי המון. טוב, לא בדיוק התנצלתי, אלא גרמתי לאלו שהרימו גבת זלזול להוריד אותה לגובה הגבה השנייה ולהתנצל בעצמם. אגב, הייתי מוכן להתערב על המיליון של אלירז, שרוב מרימי הגבה מכירים את דמויות האח הגדול טוב ממני.
כמעט 40% צפייה זה חצי מהעם. אם מוציאים את אלו שלא דוברים את השפה, מקליטי התוכנית (כמוני), ילדים קטנים, קשישים מופלגים (לא המבוגרים שחרשו גם על ערוץ 20), אפשר יהיה לומר, שזו הייתה תוכנית של עם שלם.
תגידו, כל התוכנית בטלוויזיה צריכות להיות דוקומנטריות מלמדות? מעולם לא שמעתי, שייצרו את הטלוויזיה כדי שתהווה תחליף להורים ולמערכת החינוך בחינוך הילדים. תגידו, צפייה במשחק כדורגל יותר אינטליגנטי מתוכנית הריאלטי הזו? ואני אוהב כדורגל! ומה רע לפעמים לשבת בבית, על הספה, לשתות כוס קפה, לצחוק וליהנות מתוכנית בידור בלי לחשוב בלי להחכים, פשוט סתם ליהנות. יש לי ביקורת קשה על המינון שיש בטלוויזיה לתוכניות הריאלטי לעומת תוכניות אחרות, אבל גם אני לא הייתי אוהב שיגידו לי לא למכור את המוצר שנמכר הכי הרבה.
5. 12 שנה ליברמן בחקירות. 12 שנה ואפילו לא כתב אישום אחד. עכשיו מצאו דבר חדש. חשש לשיבוש הליכי חקירה. אם ליברמן שיבש שליברמן ישלם, אבל תודו שהעליהום הזה נגד ליברמן נראה קצת מוזר. יכול להיות שהממסד פוחד מליברמן ומחפש בכל דרך את ראשו? מדוע המשטרה לא קיימה הלכה למעשה את צו בית המשפט שהורה לחקור ולמצוא את האשמים שהדליפו לתקשורת הודות חקירות ליברמן? ולמה התקשורת תמיד נגדו?
6. אלי אוחנה ומוטי איווניר צריכים להיות צמד המאמנים של נבחרת ישראל ושההוא עם הסוכריה על מקל (פרננדז) והקוסם מארץ עוץ (ברקוביץ') יעזבו אותנו.

שותקים

תארו לעצמכם מצב בו הסנאטור המוסלמי, לארי שאו, המכהן בפרלמנט של ארצות הברית היה עורך הפגנה התומכת בארגון אל-קעידה ומשמיע בטלפון הסלולארי שלו את מנהיגם אוסמה בן לאדן מלהיב את המוני תומכיו. אתם צודקים, לארי שאו אחד הסנאטורים הקיצוניים בארצות הברית לא היה מעז לחשוב בכלל על הרעיון. אתם צודקים, התקשורת בארצות הברית הייתה מגנה ומוקיעה את הסנאטור הדמגוג. אתם צודקים, ה- FBI היו פותחים מיד בחקירה. מדוע? כי לאמריקה יש גאווה לאומית. אמריקה, הסמל לדמוקרטיה ולליברליזם, מבינה שיש לדמוקרטיה גבולות.
בישראל אנחנו עוד מתאמצים להיתפס בעיניי עצמינו ובעיניי אחרים כנאורים. במקום גאווה לאומית אנחנו מעדיפים התרפסות וצדקנות: חבר הכנסת טלב א-סאנע משמיע את מנהיג החמאס בעזה, איסמעיל הנייה, דרך מכשיר הפלאפון שלו (הממומן על ידי משלם המיסים) לאלפי מפגינים, רובם אזרחי ישראל. ואנחנו שותקים. א-סאנע מנצל את חסינותו כדי לדבר עם מנהיג ארגון טרור בניגוד לחוקי המדינה- ואנחנו שותקים. אותו ח"כ א-סאנע בדיון במליאת הכנסת כינה את המתנחלים "גידול ממאיר" ומה אנחנו עושים- נכון מאוד. שותקים. ח"כ ג'מאל זחאלקה השווה את אהוד ברק להיידריך הנאצי: " שר הביטחון, ברק, רוצח ילדים בעזה ואחר כך שומע בביתו מוסיקה קלאסית", אמר זחאלקה בראיון לדן מרגלית, "רמת אביב היא שיח מוניס", המשיך זחאלקה ובעצם הודה כיצד הוא רואה את גבולות המדינה העתידית. דן מרגלית לא שתק. הוא קרא לזחאלקה "חצוף" והוציא אותו מהאולפן. הביקורות של היום למחרת הייתה נגד מרגלית כמובן. איך העז העיתונאי הוותיק והמנוסה להשתלח כך במרואיין. ולגבי דבריו של זחאלקה? אתם צודקים- שתיקה.
הצדקנות והנאורות משתיקה אותנו גם כאשר המשתמטת, בר רפאלי, מבקשת לשלם מיסים לארצות הברית במקום לישראל. ראש אכ"א האלוף זמיר יוצא נגד התופעה שנקראת בר רפאלי, אבל תוכניות הסאטירה מעדיפות להפוך דווקא את האלוף זמיר להזוי (בשם הנאורות כמובן!).
אנחנו שותקים גם שהנתונים מגלים את מה שידענו כולנו: תל אביב (עפ"י הדו"ח שחשף צה"ל השבוע) לא שולחת את בניה לקורס קצינים, המדינה מממנת בתי ספר פרטיים לא ציוניים ונשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרון ברק, מדבר על מדינת כלל אזרחיה (במקום מדינה יהודית).
דווקא את עדנה מ'האח הגדול' כולנו מכירים. יציעי איצטדיון טדי במשחק מול בני סכנין שרו בקולי קולות בגנותה של עדנה. איך זה קרה לנו שדווקא תוכנית ריאלטי מצליחה לשבור את שתיקתנו ואדישותנו? הגיע הזמן שנפסיק לשתוק גם בדברים החשובים. ואפרופו דברים חשובים- סמסו לאלירז...