החרם על אריאל- הבעלים של המוסר ואדוני הערכים

שלום, שמי דויד גרוסמן אתם יכולים לקרוא לי המלך. שלום, שמי ענת גוב בשבילכם המלכה. אני איתי טירן הנסיך שלכם ואני עדנה מז"יא הנסיכה. שלום לכם, אני הארי פולמן יורש העצר ואני אסף הראל המסודר בזכות "מסודרים". אנחנו יחד, עם עוד כמה עשרות תל אביביים מתנשאים ויהירים, רכשנו לפני שנים רבות את הבעלות על המוסר, המצפון והערכים של מדינת ישראל. כידוע לכם, אנחנו נוהגים לבחון כל מקרה לגופו ולהעניק את אחד התארים: "פאשיסט" או "נאור", ממש בדומה ל"שיק" ול"שוק" של "פנאי פלוס". לדוגמא, הענקנו את התואר "פאשיסט" לשר (הרוסי והגזען) ליברמן על שרצה, ברוב חוצפתו, לדרוש נאמנות למדינה מאזרחי ישראל הערביים. היום אנחנו מעניקים את התואר "נאור" לכל מי שיצטרף לעצומה להחרים תרבותית את תושבי העיר אריאל, שהרי הם קיבלו כבר מזמן את התואר "פאשיסטים" על כך שהחליטו להישמע לבקשת ממשלתם ולהתיישב בעיר כצורך ביטחוני וציוני (בן פורת יוסף).
חרם האומנים על אריאל חושפת את פרצופם הצבוע של אנשי הרוח והתרבות המדומים ומבליטה את פרצופם של האומנים הנאורים באמת. הדיבור המליצי של אותם סמרטוטים צבועים על זכויות האדם והאזרח, על הצורך בשוויוניות, על דמוקרטיה, ליברליזם, פלורליזם, מוסר, מצפון, ערכים וחרטטיזם התנפצה לה פתאום והתחלפה עם אג'נדה צרה ופוליטיקה קטנה. אותם מחרימים מנסים בכסות צו מצפונם להצדיק חרם על אזרחי מדינת ישראל המתגוררים כחוק ביישובם. גם אם דעתם הפוליטית היא ששטח זה צריך להינתן לפלשתינאים, היש בכך משום הצדקה להחרים? האם לגיטימי שחייל המתנגד אידיאולוגית לשמור על היישוב עופרה יסרב לעשות זאת? ואיך כונו אותם מתנחלים שרצו לסרב פקודה של פינוי יישובים בשל צו מצפונם? האם חקלאי המשווק פירות וירקות יכל יהיה להחליט מחר שהוא מחרים את קערת הסלט של תושבי גוש עציון או מעלה אדומים? והאין בכלי החרם משום פגיעה אנושה באותם ערכים שאתם עצמכם (ובצדק!) מקדשים?
הפובליציסט, דויד גרוסמן, כתב השבוע טור בעיתון "ידיעות אחרונות" בו הוא ניסה להסביר את החלטתו להדיר רגליו מאריאל. בפתיחת דבריו, כתב הפובליציסט גרוסמן, שהמעשה של האומנים הוא אינו חרם. חרם, כך כתב גרוסמן, מזכיר לנו אירועים קשים בזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי, אני מעדיף לקרוא למעשים שלנו הימנעות. הימנעות מלהופיע באריאל. מכבסת המילים הזו לא חדשה בממלכת המוסר והמצפון. כך מכשירה לעצמה בכל פעם מחדש הממלכה את מעשיה- שהימין מחרים הוא "פאשיסט" שהשמאל מחרים (נמנע כמובן) הוא "מצפוניסט".
בסוף שנות השישים, אחרי שישראל סיימה את אחת מהמלחמות המפוארות ביותר שידעה האנושות, מלחמת ששת הימים, כתב המחזאי חנוך לוין את "מלכת האמבטיה". "מלכת האמבטיה" הוא מחזה המבקר את אווירת הזחיחות והיהירות ששררה באתם ימים בארץ ישראל נוכח הניצחון הכביר. הצנזורה, באווילות מיותרת, צנזרה חלקים לא פטריוטיים מהמחזה ובתגובה כתב חנוך לוין את "יומנו של צנזור"- המתאר סיטואציה אבסורדית שמצנזרים את המחזה "אותלו" של שייקספיר. מאז התבגרה המדינה והספיקה לממן את הסרטים "ג'נין ג'נין", "ואלס עם באשיר", "עג'מי" ועוד יצירות המבקרות את מדיניותה של הממשלה. בשם חופש הביטוי המקודש, כיאה למדינה דמוקרטית. לא עלה על דעתם של הארטיסטים המתנשאים הללו, שחלקם כלל לא שירתו בצה"ל, שתושבי אריאל, המגנים בגופם על מעוזי השמאל התל אביבים, הם-הם אשר מממנים, בין היתר, את הופעותיהם, גם כשאין הן תואמות את השקפת עולמם של תושבי אריאל. תושבי אריאל עשו זאת גם כאשר אותם אנרכיסטים חתרו ללא הרף, באמירותיהם ובמחזותיהם, תחת עצם קיומה של אריאל, וירקו עליהם ממרומי מצפון השחץ המיוסר שלהם.
להיות ממומנים גם בכספם של תושבי אריאל – למה לא? הרי לכסף אין ריח. אבל להופיע באריאל – זה כבר, מבחינתם, "בעיה מוסרית מצפונית".
ואשרי האיש העקרוני והאידיאליסט ההולך עם מצפונו ויושרו האישי ונמנע, אבוי, מלהופיע באריאל החוטאת. אך ראו זה פלא, אנשי הבעלות על המוסר והערכים עתה יוצאים חוצץ נגד המדינה המאיימת לא לממן את מי שיעשה סלקציה בתרבות בין אזרחי ישראל השונים. נו, תנחשו איך הם קוראים עתה לשרת התרבות לימור לבנת- ניחשתם נכון- "פאשיסטית". בדיוק כמו חבריהם באקדמיה, כך גם האומנים המחרימים, מעוניינים הם להחזיק במקל בשני קצותיו. אנשי אקדמיה קוראים לאקדמאיים וחוקרים בחו"ל להחרים את ישראל, בעוד הם עצמם מקבלים מישראל משכורת ומשתמשים במוסדותיה של המדינה. עתה רוצים האומנים להחליט בפני מי להופיע וזועקים איך מעיזים לחשוב לא לשלם להם על כך.
לסיום, משפט אחד לגופו של עניין: עפ"י החוק הבינלאומי והאמנות השונות, נקבע כי שטח כבוש יש להחזיר לריבון. גם אם לשיטתכם השטח באריאל ובשאר הישובים ביהודה ושומרון הוא כבוש, יש להחזירו לריבון שהיא ירדן. המלך חוסיין בהסכם השלום עם ישראל ויתר על יהודה ושומרון ובקעת הירדן. אז למי נחזיר את השטח הכבוש אם הירדנים ויתרו עליו? עכשיו תשלפו את טענות זכויות האדם של הפליטים הפלשתינאים (שזוהי סוגיה שיש לפתור), אך כבר אמרנו- אצלכם מונף דגל זכויות האדם והאזרח רק שנוח.