יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

5 בקטנה

1. ד"ר אינס או חברת הכנסת אורלי?

הם הסתובבו שלוש שעות ברחובות אילת ובטיילת. הוא ספק נפל ספק הפיל את עצמו על הדשא כדי שהיא תעזור לו לקום. היא הושיטה לו יד כדי שיקום והוא משך אותה אל הדשא לידו. אה, הוא גם צלצל מספר פעמים לפלאפון שלה במלון בו הם שהו והיא לא ענתה. אח"כ היא סיפרה שהיא הייתה במקלחת. עם עובדות אלו היא הגיעה למשטרה וטענה שהטרידו אותה. בעובדות אלו הוא הודה. אם היה מדובר באלמונית ופלוני התיק היה נסגר מחוסר עניין לציבור. הוא ניצב במשטרה ומועמד למפכ"לות, היא ד"ר לסוציולוגיה ומהבכירות במשרד לביטחון פנים- הוגת הפרויקט "עיר ללא אלימות". אם העובדות האלו נחשבות הטרדה במישור הפלילי צריך להכריז כאן ועכשיו על אובדן הרומנטיקה. אם העובדות האלו נחשבות אפילו לבעיה אתית בכל הקשור ליחסים בינו לבינה אז צריך להצמיד לכל גבר המעוניין לחזר אחרי בחורה יועץ אתיקה מוסמך מהפקולטה למדעי האובר פמיניזם. המופע הפופוליסטי של ד"ר אינס במוזיאון ת"א לקול תשואות נשים פמיניסטיות רק עשה נזק לאותן מוטרדות מסכנות באמת. בסלוני ישראל הרימו גבה. האם כך יעשו לאיש אשר ינסה לחזר אחרי בחורה? שיח הפוליטיקליקורקט הנהוג במדינתנו היה כהרגלו אנמי. כולם אומרים מתחת לשפם שזה מריח לא טוב, אך חוששים לומר את אותה האמת כלפי חוץ. שמא חטיבות יחסי הציבור ישסו בהם חצים ויאשימו אותם בשוביניזם ומאצ'ואיזם.
האמת היא שאני לא צריך שהמשטרה תכריע אם מעשיו של בר לב הם פליליים או לא. ההתנהגות שלו, לפחות במה שהוא כבר הודה, מבחילה אותי. האיש נשוי ובעל משפחה. אבל אחרי שקלינטון שיקר לאומה וחזר בו אחרי שחגג בחדר המיטות עם מוניקה לוינסקי, ואחרי שראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, סיפר על בגידתו בשרה ערב חשיפת "הקלטת הלוהטת". מסכן הבר לב שלא סיפרו לו ששינו את החוקים.

2. מצביעים בחו"ל

בשקט בשקט מקדם לא ח"כ יעקב כ"ץ העונה לכינוי כצל'ה חוק אנטי לאומי בעליל. האיש שעומד בראש מפלגה העונה על השם "האיחוד הלאומי" שכח לרגע מהי לאומיות ומהי ציונות. החוק המיועד יתיר לאזרחי ישראל שעזבו את הארץ להצביע לכנסת ישראל בבחירות בהנחה שהם לא נמצאים מעל לעשר שנים בגלות. כצל'ה כנראה מסתמך על הנתונים שרוב היורדים ימניים בדעותיהם. אתם יודעים, כאלה שנוח להם להיות פטריוטים מרחוק. היורדים שהחליטו לא לשאת במאבק על קיומה של ישראל עתה יקבלו זכות לקבוע את צביונה. אבל לא נופתע אם החוק יחוקק, כבר הספיקו הח"כים לירוק בפרצופו של הרוב הדומם אחרי שביטלו את "חוק המשתמטות" בשבוע שעבר.

3. הממשלה אומרת- כן למשתמטות

מדריך למשתמטת: שלחי פקס ללשכת הגיוס, חתמי על הצהרה שמעידה על כך שאת דתייה וצה"ל ישחרר אותך משירות צבאי. החברות שלך ישרתו שנתיים בצה"ל, ירוויחו משכורת עתק של 400 ₪ בחודש ואת תוכלי בינתיים לחסוך כסף ללימודים, חו"ל וכל מה שתרצי. הן יקומו למסדרים בבוקר ואת, בזכות ההצהרה כמובן, תוכלי לקום מתי שמתחשק לך. הן יסתובבו שנתיים במדי חקי וישמינו בגלל המטבח הצבאי רווי השמן ואת תוכלי ללכת למכון הכושר לעבוד על החיטוב. הן ישמרו עלייך ואת תוכלי ללכת בבטחה. הן יראו את אמא ואבא רק בסופי שבוע לך כבר ימאס לראות אותם.
ועדת השרים לענייני חקיקה כבר רצתה שזה יהיה חוק ממשלתי. חוק שמטרתו למנוע מנערות המנהלות אורח חיים לא דתי להתחמק מגיוס. אבל אז באה ש"ס והחליטה שזה לא מקובל עליה. הסבירו להם שזה לא קשור לציבור הנערות שלהם משום שנערה המנהלת אורח חיים דתי באמת לא תאלץ להתגייס. אבל ש"ס סירבה. ביקשו שוב, לחצו שוב. אבל ש"ס סירבה. תנחשו מה הוחלט? צדקתם. החוק נפל והמדריך למשתמטת עדיין תקף.

4. ויקיליקס

נחמד לשמוע שמועמר קאדפי, שליט לוב, אוהב בלונדיניות ובוטוקס בשפתיים, שמובארק חושב על נתניהו שהוא אינטליגנט אך שקרן ושברלסקוני, ראש ממשלת איטליה, לא מוכשר כל כך. האמת הגדולה מחשיפת המסמכים הסודיים היא שארה"ב השלימה עם איראן גרעינית. מהמסמכים שנחשפו עד עתה עולה המסקנה הברורה כי הסיכוי שארה"ב תתקוף או שתתמוך בתקיפה כנגד באיראן שואפת לאפס. המידע שנחשף צריך להדיר שינה מעיני כל מי שחשב שאמריקה מחויבת לעצירת תוכנית הגרעין האיראנית. בחינת המידע שנחשף אל מול המדיניות האמריקאית בפועל מוכיחים מעל לכל ספק שאמריקה השלימה עם איראן גרעינית. המסקנה ברורה: אם אין אני לי מי לי.

5. חמש קיבל מוריניו

התכוננו למשחק כאילו חג ממשמש ובא. קנינו בשרים, דאגנו למקרן ועם רוב קטן של אוהדים לטובת ברצלונה ישבנו לראות את המשחק אצל חבר שההורים שלו נסעו לקמפ נואו בברצלונה לראות את מסי, צ'אבי ואיני יסטה במציאות. במשך כל היום נזרקו הימורים לאוויר לגבי תוצאת המשחק. גם האוהדים הכי קטלוניים לא העיזו לדבר על חמסה. זכינו לראות את אחד ממשחקי הכדורגל המושלמים בהיסטוריה. הדובדבן היה הפרצוף של השחצן מוריניו- מענג יותר מהאנטריקוט של שי.

יום רביעי, 17 בנובמבר 2010

החרם על אריאל- הבעלים של המוסר ואדוני הערכים

שלום, שמי דויד גרוסמן אתם יכולים לקרוא לי המלך. שלום, שמי ענת גוב בשבילכם המלכה. אני איתי טירן הנסיך שלכם ואני עדנה מז"יא הנסיכה. שלום לכם, אני הארי פולמן יורש העצר ואני אסף הראל המסודר בזכות "מסודרים". אנחנו יחד, עם עוד כמה עשרות תל אביביים מתנשאים ויהירים, רכשנו לפני שנים רבות את הבעלות על המוסר, המצפון והערכים של מדינת ישראל. כידוע לכם, אנחנו נוהגים לבחון כל מקרה לגופו ולהעניק את אחד התארים: "פאשיסט" או "נאור", ממש בדומה ל"שיק" ול"שוק" של "פנאי פלוס". לדוגמא, הענקנו את התואר "פאשיסט" לשר (הרוסי והגזען) ליברמן על שרצה, ברוב חוצפתו, לדרוש נאמנות למדינה מאזרחי ישראל הערביים. היום אנחנו מעניקים את התואר "נאור" לכל מי שיצטרף לעצומה להחרים תרבותית את תושבי העיר אריאל, שהרי הם קיבלו כבר מזמן את התואר "פאשיסטים" על כך שהחליטו להישמע לבקשת ממשלתם ולהתיישב בעיר כצורך ביטחוני וציוני (בן פורת יוסף).
חרם האומנים על אריאל חושפת את פרצופם הצבוע של אנשי הרוח והתרבות המדומים ומבליטה את פרצופם של האומנים הנאורים באמת. הדיבור המליצי של אותם סמרטוטים צבועים על זכויות האדם והאזרח, על הצורך בשוויוניות, על דמוקרטיה, ליברליזם, פלורליזם, מוסר, מצפון, ערכים וחרטטיזם התנפצה לה פתאום והתחלפה עם אג'נדה צרה ופוליטיקה קטנה. אותם מחרימים מנסים בכסות צו מצפונם להצדיק חרם על אזרחי מדינת ישראל המתגוררים כחוק ביישובם. גם אם דעתם הפוליטית היא ששטח זה צריך להינתן לפלשתינאים, היש בכך משום הצדקה להחרים? האם לגיטימי שחייל המתנגד אידיאולוגית לשמור על היישוב עופרה יסרב לעשות זאת? ואיך כונו אותם מתנחלים שרצו לסרב פקודה של פינוי יישובים בשל צו מצפונם? האם חקלאי המשווק פירות וירקות יכל יהיה להחליט מחר שהוא מחרים את קערת הסלט של תושבי גוש עציון או מעלה אדומים? והאין בכלי החרם משום פגיעה אנושה באותם ערכים שאתם עצמכם (ובצדק!) מקדשים?
הפובליציסט, דויד גרוסמן, כתב השבוע טור בעיתון "ידיעות אחרונות" בו הוא ניסה להסביר את החלטתו להדיר רגליו מאריאל. בפתיחת דבריו, כתב הפובליציסט גרוסמן, שהמעשה של האומנים הוא אינו חרם. חרם, כך כתב גרוסמן, מזכיר לנו אירועים קשים בזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי, אני מעדיף לקרוא למעשים שלנו הימנעות. הימנעות מלהופיע באריאל. מכבסת המילים הזו לא חדשה בממלכת המוסר והמצפון. כך מכשירה לעצמה בכל פעם מחדש הממלכה את מעשיה- שהימין מחרים הוא "פאשיסט" שהשמאל מחרים (נמנע כמובן) הוא "מצפוניסט".
בסוף שנות השישים, אחרי שישראל סיימה את אחת מהמלחמות המפוארות ביותר שידעה האנושות, מלחמת ששת הימים, כתב המחזאי חנוך לוין את "מלכת האמבטיה". "מלכת האמבטיה" הוא מחזה המבקר את אווירת הזחיחות והיהירות ששררה באתם ימים בארץ ישראל נוכח הניצחון הכביר. הצנזורה, באווילות מיותרת, צנזרה חלקים לא פטריוטיים מהמחזה ובתגובה כתב חנוך לוין את "יומנו של צנזור"- המתאר סיטואציה אבסורדית שמצנזרים את המחזה "אותלו" של שייקספיר. מאז התבגרה המדינה והספיקה לממן את הסרטים "ג'נין ג'נין", "ואלס עם באשיר", "עג'מי" ועוד יצירות המבקרות את מדיניותה של הממשלה. בשם חופש הביטוי המקודש, כיאה למדינה דמוקרטית. לא עלה על דעתם של הארטיסטים המתנשאים הללו, שחלקם כלל לא שירתו בצה"ל, שתושבי אריאל, המגנים בגופם על מעוזי השמאל התל אביבים, הם-הם אשר מממנים, בין היתר, את הופעותיהם, גם כשאין הן תואמות את השקפת עולמם של תושבי אריאל. תושבי אריאל עשו זאת גם כאשר אותם אנרכיסטים חתרו ללא הרף, באמירותיהם ובמחזותיהם, תחת עצם קיומה של אריאל, וירקו עליהם ממרומי מצפון השחץ המיוסר שלהם.
להיות ממומנים גם בכספם של תושבי אריאל – למה לא? הרי לכסף אין ריח. אבל להופיע באריאל – זה כבר, מבחינתם, "בעיה מוסרית מצפונית".
ואשרי האיש העקרוני והאידיאליסט ההולך עם מצפונו ויושרו האישי ונמנע, אבוי, מלהופיע באריאל החוטאת. אך ראו זה פלא, אנשי הבעלות על המוסר והערכים עתה יוצאים חוצץ נגד המדינה המאיימת לא לממן את מי שיעשה סלקציה בתרבות בין אזרחי ישראל השונים. נו, תנחשו איך הם קוראים עתה לשרת התרבות לימור לבנת- ניחשתם נכון- "פאשיסטית". בדיוק כמו חבריהם באקדמיה, כך גם האומנים המחרימים, מעוניינים הם להחזיק במקל בשני קצותיו. אנשי אקדמיה קוראים לאקדמאיים וחוקרים בחו"ל להחרים את ישראל, בעוד הם עצמם מקבלים מישראל משכורת ומשתמשים במוסדותיה של המדינה. עתה רוצים האומנים להחליט בפני מי להופיע וזועקים איך מעיזים לחשוב לא לשלם להם על כך.
לסיום, משפט אחד לגופו של עניין: עפ"י החוק הבינלאומי והאמנות השונות, נקבע כי שטח כבוש יש להחזיר לריבון. גם אם לשיטתכם השטח באריאל ובשאר הישובים ביהודה ושומרון הוא כבוש, יש להחזירו לריבון שהיא ירדן. המלך חוסיין בהסכם השלום עם ישראל ויתר על יהודה ושומרון ובקעת הירדן. אז למי נחזיר את השטח הכבוש אם הירדנים ויתרו עליו? עכשיו תשלפו את טענות זכויות האדם של הפליטים הפלשתינאים (שזוהי סוגיה שיש לפתור), אך כבר אמרנו- אצלכם מונף דגל זכויות האדם והאזרח רק שנוח.