ביטול מינוי גלנט- עריצות של מערכת המשפט

בנימין נתניהו ואהוד ברק רוצים שיואב גלנט יהיה הרמטכ"ל ה-20 של מדינת ישראל. הם רוצים אותו רמטכ"ל כי הם מינו אותו, הם רוצים אותו רמטכ"ל כי הוא האיש הכי טוב היום במדינת ישראל, לשיקולם, לנצח במלחמה הבאה שלא תבוא. הם רוצים אבל יהודה קיבל חוות דעת ממיכה ומפחד מדורית. מדינת ישראל ועם ישראל יקבלו מפקד פחות טוב על הצבא רק משום האקטיביזם של מערכת המשפט בישראל. מערכת שמלינה השכם וערב על ירידת אמון הציבור, אך בד בבד לוקחת באופן מוחלט את הבעלות על המוסר, הערכים ושיקול הדעת במדינה.
בואו נעשה לרגע סדר. יואב גלנט הוא אלוף פיקוד הדרום. לפני שנים נכתב תחקיר בעיתון ה"ארץ" על השתלטות, לכאורה, של קרקעות מדינה בידי גלנט. האירוע הזה ותצהיר שיקרי שמייחס מבקר המדינה לגלנט אלו אירועים שיכלו והיו צריכים להיבדק מזמן. אם גלנט לא אמין ולא ערכי כדי להיות רמטכ"ל הוא גם לא ראוי לכהן כאלוף בצה"ל. אבל אצלנו נזכרה אורלי אינס לספר על מעלליו, לכאורה, של ניצב בר לב בדיוק שנפתח המרוץ למפכ"לות וגלנט הוא לא ערכי מייד אחרי מינויו לרמטכ"ל.
עתה יש לשלוף את הקלישאה הישנה של 'עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא' ולמנוע, אבוי, מהאלוף הסורח והשקרן להמשיך ולכהן כמפקד בצה"ל. האומנם? ההחלטה הפחדנית של ראש הממשלה ושר הביטחון לבטל את מינויו של גלנט לרמטכ"ל מעידה סופית על עליונותה של הרשות השופטת על פני הרשות המבצעת. בדמוקרטיה חייבת להיות מערכת של איזונים ובלמים בין רשות אחת לאחרת, אבל במדינת ישראל יש עריצות של מערכת אחת שלטת- הרשות השופטת. עריצות שמקורה ברוח הגבית שהיא מקבלת מהתקשורת וכתוצאה מכך מהציבור בישראל.
אם יואב גלנט עבר עבירה פלילית, מוזמנת המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש להגיש כנגדו כתב אישום ולגשת לברר את הנושא בבית המשפט. אך לפנינו סיפור אחר לגמרי. אין כתב אישום, כלומר אין עבירה פלילית ובכל זאת, ההכרעה על המינוי נמצאת לפתחה של מערכת המשפט.
היועץ המשפטי לממשלה מעריך שמינוי גלנט לא יעבור בבג"ץ משום שמעשיו, לכאורה, אינם עומדים במבחן הסבירות הערכי לכהונה כראש המטה הכללי של צה"ל. גם אני חושב שיש לבחון מינויים ציבוריים, בטח לתפקיד כמו רמטכ"ל, במבחנים אתיים וערכיים ולאו דווקא במבחנים משפטיים גרידא. יש מספיק מעשים כשרים אבל מסרחים שבגינם צריך למנוע מינוי לתפקיד בכיר במערכת הציבורית. השאלה הגדולה היא מי קובע? מי נותן את תעודת ההכשר? במדינה מתוקנת, ללא עריצות שיפוטית, היה סביר להניח ששר הביטחון, שזוהי סמכותו החוקית למנות את הרמטכ"ל, ישקול את מכלול השיקולים המקצועיים והערכיים כאחד ויקבל החלטה. אבל אצלנו במדינה בית המשפט הוא כל כך אקטיביסטי שאת שיקולי המוסר הוא עושה בעצמו בלבד. כך יצא שראש ממשלת ישראל ושר הביטחון הלכו לישון בידיעה שגלנט ראוי וגם היום רוצים לראות אותו עם דרגות רב אלוף, אך לא עושים זאת כי היועמ"ש יהודה וינשטיין חושש שבג"ץ יקבע שזה לא סביר.