יש! ניצחנו את הפועל ת"א בטדי. זוהי אינה הפעם הראשונה שאני טוען שמשחק כדורגל נגד הפועל ת"א זה הרבה יותר ממשחק כדורגל. נכנסתי ליציע המערבי דקתיים לפני שריקת הפתיחה (ועוד נחזור לביזיון הזה). הכרטיסן קרע לי את הכרטיס ומיד המשכתי בריצת אמוק לעבר "המקום הקבוע" בטדי- מעל הספסל של הקבוצה היריבה. הפעם זה היה מעל יוסי אבוקסיס הידוע לשמצה. למה ריצת אמוק? כי היה לי חשוב למנוע רצח של חבר ששמר לי מקום בחירוף נפש, והודיע לי בעשרים שיחות טלפון בדקה, שאני אהיה שותף לרצח אם לא הגיע מיידית ליישב את הכיסא השמור. ובעודי רץ ונכנס פנימה לאצטדיון, החל ההמנון להתנגן. למי שלא חווה חוויה של משחק כדורגל, אני מזמין אותו לבוא ולראות את המחזה המדהים הזה. 12,000 אלף צופים נעמדים, מותחים את הצעיפים ושרים את "התקווה" בגאון. התלבטתי. מצד אחד רציתי כבר להגיע ולחלץ את החבר ממאבקי שמירת המקום ומצד שני – "התקווה". מבט חטוף ליציע הצפוני חשף בפני את השלט של האדומים- "תל אביב עיר הבירה". נעמדתי. צעקתי יחד עם אוהדי בית"ר את "ארץ ציון וירושלים" ורק אחר כך התפניתי לחלץ את החבר, שבינתיים כבר הפך להיות קצת פחות חבר, אחרי מה שעבר בגללי.זה לא היה משחק גדול של בית"ר, אבל זה היה סוף סוף משחק עם נשמה. ששואלים למה צריך שחקני בית זוהי בדיוק הסיבה. אבי ריקן, שי חדד, קובי מויאל, אריאל הרוש, אבירם ברוכיאן ואפילו עידן טל שהוא ירושלמי במקור, מבינים מצוין מה עובר בראשו של אוהד בית"ר שהפועל ת"א מגיעה לטדי והפעם, אחרי כל הביקורות נגדם, הם פרעו את השטר ובגדול.
"משנכנס אדר מרבים בשמחה" שרנו אחרי שהמשחק נגמר והזכרנו לעצמינו מחזות שטדי, לצערי, כבר הספיק לשכוח. זה עדין לא קרוב לנקמה מהעונה שעברה ובבית"ר יאבקו השנה בתחתית, אבל זה ללא ספק היה רגע של נחת אמיתי.
בהפסדים, כל דבר שהוא מחוץ ליכולת הקבוצה שלך, נשמע כמו תירוץ עלוב של לוזרים. ביום שני ניצחנו. עכשיו הרשו לי לבקר. המשטרה בזיון! טדי ידע משחקים עם כמות גדולה יותר של צופים ומעולם כביש בגין ובכלל כבישי ההגעה לאצטדיון לא היו פקוקים כל כך. הסדרנים בזיון! בימי ימק"א העליזים זה היה יכול להיגמר באסון. בניגוד לתדמית אוהדי בית"ר, האוהדים עמדו בסדר מופתי והמתינו לבידוק הביטחוני. המשחק התחיל ובחוץ נשארו טורים של אוהדים שרכשו כרטיס והמתינו שהסדרנים העצלים יואילו לערוך על גופם חיפוש. בטור ההמתנה עמד לצידי אבא שהביא את שני ילדיו לטדי. הוא נסע לקנות להם כרטיסים באמצע השבוע, הוא עמד בפקקים ועכשיו כנראה שיפסיד את שריקת הפתיחה. "מה רע לראות בבית", הוא שאל באכזבה ולי לא נותר אלא להנהן לו בהסכמה. השופט שמואלביץ' בזיון! המתכון של חוסר יכולת ויהירות יכולה להוציא אותי מדעתי. הוא טעה לאורך כל המשחק כולל פנדל שלא שרק לבית"ר, הוא הוציא צהובים מתי שלא היה צריך והשאיר את הכרטיס בכיס מתי שהיה צריך לשלוף, הוא פחד מוורמוט וזהבי ולא ספר את עידן טל וברוכיאן, הוא הרחיק את רוני לוי במקום להבליג. המשחק הזה היה פשוט גדול עליו. איזה כיף להתלונן אחרי שמנצחים.
ולסיום. המשטרה תפסה את אוהדי הפועל ששרפו את בית וגן. אם אוהדי בית"ר היו שורפים את וולפסון התקשורת הייתה דורשת וועדת חקירה פרלמנטרית. תל אביב עולה באש!
גדול...
השבמחק