התלבטתי ממושכות אם לכתוב על הנושא. סביי נפטרו לפני פחות משנה במרחק שבוע האחד מהשני. משניהם ינקתי הרבה כבוד ליהדות, המסורת והדת. כל אחד בדרכו גרם לי לעצב את משנתי ביחס לדת היהודית. לשניהם הייתה תכונה משותפת שגרמה לי להתבונן על דתנו באופן טהור- אין כפייה, יש אהבה וכבוד לדת מתוך בחירה. סביי ישתייכו לדור בו לא הטילו ספק באמונה הדתית. האמונה הייתה מלאה, טהורה, ללא סייגים ועם הרבה כבוד. כך היא תמיד הוצגה עבורי נשגבת, נקייה ומסקרנת.גדלתי בבית מסורתי. אינני אדם דתי, אך, בענווה, אעיד על עצמי שכמיהתי לדת ואמונתי חזקים לפעמים מחובשי הכיפה ועונדי הציצית.
סבא דוד וסבא שמואל, זכרם לברכה, לא היו אוהבים שאני כותב על הנושא. הם לא היו רוצים שאתפוס צד במחלוקות הקשורות לדת ומדינה. ובכלל "לא מדברים על רב!", הפצירו בי תמיד. ובכל זאת, במחילה מכם סבא דוד וסבא שמואל, אכתוב על הנושא. לא חלילה כדי לפגוע בכבודכם, ההיפך, על מנת להאדיר שימכם וללמד כיצד מקרבים לבבות.
לפני כשבועיים החליט ראש העירייה הטרי של ירושלים, ניר ברקת, לפתוח את חניון ספרא ביום שבת, כדי לאפשר למבקרים בעיר העתיקה (יהודים, נוצרים ומוסלמים) להחנות את רכבם סמוך לאתרי הביקור. כידוע, מהומות ואיומים מצד הקהילה החרדית גרמה לברקת לחזור בו מההחלטה ולהשהותה בשבועיים כי למצוא פיתרון דרך הידברות ומשא ומתן.
אינני בקיא בכל תרי"ג המצוות, אבל דומני שהשלכת טיטולים מלאי צואה, תגרת ידיים עם שוטרים, תהלוכות ומהומות ביום שבת הן אינן בגדר "שמור את יום השבת לקודשו" וגם לא בדיוק "שבת וינפש". שמירת השבת היא עניין של אותם מפגינים, אבל שמירת החוק היא עניין של כולנו. אם נגיע למצב בו המדינה לא יכולה לאכוף את חוקיה וסמכותה נהפוך למדינת עולם שלישי. אם ביטול ההחלטה נובע מחוסר היכולת לממשה, אזי – אנרכיה.
ואם השהיית ההחלטה היא באמת כדי להידבר ולשכנע, אשמח לסייע לך אדוני ראש העיר. תסביר לחרדים שהורים רבים מכל קצוות הארץ רוצים להביא את ילדיהם לבקר במקומות הקדושים לעם היהודי. להראות להם את הכותל ולהגביר זיקתם לדת ולמסורת. יום שבת הוא יום משפחתי בו ניתן לעשות זאת. הנוצרים והמוסלמים רוצים גם הם לבקר במקומות הקדושים שלהם, ועבורם יום שבת זה רק יום שבתון מהעבודה. תסביר להם, שכפייה מרחיקה את היהודים מדתם, ולעומת זאת סובלנות, הבנה וויתור בין חילונים לדתיים רק יחזק את עם ישראל ואת אמונתו. הסבר להם שדמוקרטיה היא אינה סיסמה, אלא אמצעי שלטוני.
ניר ברקת, עושה בשכל שהוא אינו מתלהם. נכון להידבר ולהקשיב. אבל ברקת צריך להבין שלעיתים צריך לקבל החלטות גם אם יש עליהן מחלוקות קשות. אוי לברקת אם יהפוך את פתיחת החניון לסמל מאבקו לדו קיום ואחר כך ינוח על זרי הדפנה. ברקת נבחר כדי לתת מענה לכלל הצרכים של פסיפס האוכלוסייה הרחב בירושלים. זה לא יהיה קל, כי צריך לעשות הרבה איזונים לא פופולאריים. אם יעשה כך הוא יפרע את שטר הציפיות ממנו.
אם סבא דוד וסבא שמואל היו היום בחיים הם היו מסבירים טוב ממני איך מלמדים לאהוב את דתנו ויהדותנו. הם עשו זאת בעצמם כל כך טוב ונכון.
נ.ב
את הכותרת של המאמר "ברקת אל תיכנע" כתבתי בהתחלה, אח"כ נימקתי. שקראתי שוב את הקטע הבנתי שגם לי יש מה ללמוד בהקשר של קירוב הלבבות. המונח של "כניעה" לקוח ממושגי המלחמה. וכאן אין מלחמה, הרי כולנו יהודים. לא תיקנתי כדי לזכור שלכולנו יש ממה ללמוד.
אני מסכים איתך בהכל בלי יוצא מן הכלל מדינה דמוקרטית היא לרק כשנוח לאנשים וכשזה טוב להם החרדים אינם יכולים להסכים עם דבר אחד כן ועם השני לא ניר ברקת עצמו יודע שאם הוא יכנע להם זה כניעה של מדינה שלמה והוכחה לכך שיש להם את הכוח על ידי אלימות את האפשרות לעשות כל מה שנראה להם לנכון במדינה מחר לא יראה להם משהם לנכון הם יקומו ויתקומו באלימות שוב
השבמחק