לא, אנחנו לא יכולים

ברק אובמה הצליח לסחרר את העולם. אחרי הניצחון המדהים בפריימריז מול הילרי קלינטון והתבוסה שהנחיל לג'ון מקיין בקרב על הנשיאות עם ה- "yes we can!" המפורסם, הוא עכשיו רוצה להפנט את העולם, ולא רק את העולם המערבי.
בעולם הציני והפסימי של ימינו אובמה הצליח להפיח תקווה. בדומה למנהיגים גדולים בעבר (רוזוולט, קנדי ואפילו צ'רציל), אובמה משדר אופטימיות ושיש על מי לסמוך. "יש לי חלום", הוא אומר, וברטוריקה פנומנאלית מצליח לשכנע שגם יש לו את היכולת להגשים אותו, את החלום.
ברק חוסיין אובמה הוא אנדרדוג שהפך למלך. יסלח לי כבוד הנשיא על ההשוואה הלא הוגנת, אך הוא הנינט טייב של העולם. אפרו אמריקאי שמשפחתו קופחה באמריקה הגזענית של שנות ה- 50, מנהיג שהחל את דרכו בהנהגת שכונות, המשיך כסנטור יחסית אלמוני וניצח את משפחת קלינטון האליטיסטית.
הפופולאריות של מנהיגים חולפת בדרך כלל מייד עם בחירתם. בלון הציפיות מתפוצץ לאור המציאות. לא אצל אובמה. האיש החליט ש"אמריקה יכולה" ועושה היום הכול כדי לממש את ה"חלום". הבעיה שהחלמות של אובמה הם לא בדיוק כוס התה של אזרחי ישראל (לפחות עפ"י הבחירות האחרונות), אבל הם בודאי כוס התה של התקשורת הישראלית, המנסה למנף את תביעות אובמה. גם אנחנו, בישראל, רוצים מנהיג אמיתי. מנהיג שלא יחשוש להגיד לאובמה את האמת:
לא, אנחנו לא יכולים להנהיג מדיניות שמאלנית, כי בבחירות דמוקרטיות העם בחר מדיניות ימנית.
לא, אנחנו לא יכולים להפסיק לבנות בהתנחלויות, כי בכל המדינות אזור שאסור להרחיבו מטעמי גזע ולאום משול לגטו מימי הביניים- אצל אובמה גטואיזציה של מתנחלים ("הקפאה") היא שיא של תקינות פוליטית.
לא, אנחנו לא יכולים לגרש את כל היהודים מיהודה ושומרון, כי בכל מקום אחר זה היה נקרא "טיהור אתני" הנחשב כאל פשע נגד האנושות, אצל אובמה "פינוי" מתנחלים חוקי ונורמטיבי.
לא, אנחנו לא יכולים לקיים את כל ההסכמים חד צדדית, כי בכל מקום בו יש הסכם שני הצדדים מחויבים לקיימו- אצל אובמה הערבים פטורים והיהודים מחויבים.
לא, אנחנו לא יכולים לצאת למשא ומתן אמיתי לשלום, כי במשא ומתן צריך לקבל ולתת- אצלנו הערבים רק מקבלים והיהודים רק נותנים.
לא, אנחנו לא יכולים לדבר על ירושלים, כי אנחנו כל הזמן מתפשרים על עמדתנו. פעם מדינה פלשתינאית לא עמדה על הפרק, אח"כ היה קונצנזוס סביב שלמותה של ירושלים ואי חלוקתה, היום כבר זכות השיבה לפלשתינאים היא לא מילה גסה.
לא, אנחנו לא יכולים לרקוד כל הזמן לצלילי החליל האמריקני, גם אם אנחנו תלויים בו מאוד.
הכוונות של אובמה אמיתיות, וגם חיבתו ודאגתו לישראל אינה מוטלת בספק. אבל מישהו צריך לומר לו שמדינת ישראל אינה בובת מריונטה: מותר לאזרחיה לחשוב לבד, להחליט לבד ולשמור על האינטרסים הביטחוניים והמדיניים שלה.
ועד שמישהו יחליט לומר לך את הדברים הרשה לי לפנות אליך כבוד הנשיא: פנינו לשלום, אנחנו מחנכים את ילדינו לשלום (ואתה יודע את זה). בחדרי חדרים אנחנו מוכנים גם לויתורים כואבים, אבל כדי שהחלום של כולם יהפוך למציאות מישהו צריך לדרוש ולתבוע מהפלשתינאים. אני יודע שקל יותר ללחוץ עלינו, אבל שהתחייבת ל- "yes we can!" אני בטוח שהתכוונת לטפל לא במה שקל, אלא במה שצריך.