ישראלים נגד ישראלים

הויכוח בין השמאל לימין לגיטימי, המתח בין חילונים לדתיים מובן, הקפיטליזם והסוציאליזם במאבק ערכי מתמיד, אבל בתקופה האחרונה התעצמה לה תופעה חדשה, פוסט ציונית- ישראלים נגד ישראל והישראלים שבתוכה, תופעה אנטי ציונית מפחידה.
משלחת הזדהות של נטורי קרתא מצטלמת עם הנייה בעזה, תשורות בידה וחיוך על שפתיה. עשרות לוחמי "עופרת יצוקה" מאשימים בחסות ארגון "שוברים שתיקה" את צה"ל בפשעי מלחמה. "שלום עכשיו", כחלק ממסעה לעקירת ההתנחלות היהודית, הקימה רשת הלשנה לגורמי חוץ, הממומנת בגלוי על ידי האיחוד האירופי ואחרים. מידי שבוע מתייצבים יהודים ישראלים בבלעין ובנעלין מול צה"ל, יד ביד עם פעילים ערבים וזרים עוינים. ליוזמת "ז'נבה", שהפכה להיות כמעט האג'נדה של אובמה במזרח התיכון, היו שותפים ישראלים. בבריטניה עומדים בראש המתקפה האנטי- ישראלית תנחשו מי? ישראלים! אבי שליים, חיים בראשית ואילן פפה לא מפסיקים לתקוף משם את "ישראל שלהם". הסופר א.ב יהושע גם כן יצא לדבר עלינו בעולם. במאמר שכתב לעיתון איטלקי הוא קרא לנשיא האמריקאי (אובמה) להחזיר את שגריר ישראל בוושינגטון הביתה כדי ללחוץ על ישראל לפנות מאחזים. שני במאים ישראלים (אחד יהודי) בבלגיה ביימו אופרה על בסיס הסיפור התנ"כי "שמשון ודלילה". ובאנלוגיה לסיפור המקראי בני ישראל משולים לפלישתים ואילו השהיד הערבי המפעיל חגורת נפץ משול לשמשון- כך אומר מאיר שלו במאמרו "מכשירים את המחבל המתאבד הבא".
המשותף לתופעות האלה: חציית קווים, הזדהות ושיתוף פעולה עם גורמי חוץ- תערובת של אהבת זרים ושנאת בני עמם.
ד"ר אילן אבישר מאוניברסיטת תל אביב פרסם מחקר מעניין בו הוא קובל על הטרנד החדש המכונה "גל סרטי קיפול הדגל", על הצגת הערבי "כיפה וצודק".
האבסורד לא ניגמר. זוכה פרס ישראל, ג'אד נאמן, פרסם מאמר ביום בו קיבל את הפרס: "הלאומיות היא דת הרוצחים" קבע מי שמכנה את מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד.
שליש מתקציב "הקרן החדשה לישראל" מוקדש לכ- 20 ארגונים "המשתמשים בכסף כדי לצייר את הריבונות הישראלית כשטנית ונטולת לגיטימיות...חלקם קוראים לציונות גזענות ומפיצים חוקה חלופית לישראל, המבטלת את תפיסת המדינה היהודית" קובע פרופ' ג'רלד שטיינברג מאוניברסיטת בר אילן.
חוזה המדינה כתב: איבה כזו לרעיון היהודי הלאומי לא הראו, ולעולם אף לא יראו, שונאי ישראל העזים והחצופים. אכן, האנטישמיים האמיתיים הם, ביסודו של דבר, המתבוללים היהודים, והם גם המסוכנים ביותר".
יש מכנה משותף בין מה שכאב בנימין זאב הרצל לבין הפתולוגיה של שנאת ישראל העצמית בימנו- התאווה להרס עצמי שאין מי שיעמוד בפניה. ואולי הצורך להיבדל ולהיתפס נאור. פטריוטיות וציונות הן הלחם והחמאה של העם הזה בלעדיהן לא נתקיים.

הערה לסיום

השבוע פגשתי באקראי ניצולת שואה שביקרתי אצלה בפרוייקט "פרח לניצול". במסגרת הפרוייקט הולכים המתנדבים במדי צה"ל לניצולי השואה מברכים אותם ומתחייבים בפניהם לשמור על המדינה שהקימו. בביקור האחרון פגשתי ניצולת שואה על סף פט לחם. שפגשתי אותה השבוע סיפרה לי הבת שלה שהיא מקבלת קצובה חדשה מהמדינה (ההיא מהחלטת ממשלת אולמרט) וחיממה לי את הלב. איזה כיף.