דן(נידין) מרידור

השבוע סירב השר לענייני מודיעין, דן מרידור, לקבל על עצמו את הטיפול להחזרת גלעד שליט. השבוע גם נפטר נשיאינו הרביעי פרופ' אפרים קציר ז"ל. סיפור מינויו של קציר לנשיא המדינה ממחיש נהדר את ההבדל בין אלו של פעם לאלו של היום.
לאחר מלחמת השחרור הצטרף קציר, יחד עם אחיו אהרון, לצוות מכון ויצמן ועמד בראש המחלקה לביופיזיקה, שהפכה עד מהרה למחלקה המובילה בתחומה בעולם. הישגיו המדעיים סייעו במשך השנים בהתמודדות עם מחלות כמו טרשת נפוצה, ניוון שרירים ואלצהיימר והביאו לפריצת דרך בתחום הפקת העמילן, הפניצילין ותחליפי הסוכר. על הישגיו זכה קציר לפרסים יוקרתיים, ביניהם פרס ישראל.
פרופ' קציר לא התלהב תחילה מההצעה לכהן כנשיא הרביעי, אך בסופו של דבר "קיבל את דין התנועה" בגלל מה שהגדיר צורך "לשמש דוגמא לצעירים שיש חובות נוספות שצריך לפעמים למלא".
דן מרידור, כנראה לא היה בשיעור של קציר ז"ל. והוא היום מלמד את הצעירים, דרך דוגמתו האישית, שיש לקחת משימות שסיכויי ההצלחה בהם נושקים למאה אחוז.
האמת, שסירובו של מרידור לא הפתיע אף אחד. כי האיש הזה, מעולם לא אהב לתת כתף לטובת דבר שעלול, אבוי, ללכלך את ידיו בבוץ. האיש לא אוהב להתלכלך. יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, אמר פעם בשיחה פרטית ש"דן מרידור מתאים להיות נשיא ארצות הברית, בתנאי שימנו אותו", משמע את הלכלוך שבקמפיין הבחירות הוא לא ישרוד. גם בפריימריז האחרון בליכוד לאחר הצטרפותם של "כוכבי ביבי" (יעלון, בוגי, חפץ, דיין ונוספים) הגיע מרידור רק למקום ה-17 ברשימה, על אף תמיכתו האקטיבית של נתניהו. כי בעוד שבוגי הסתובב לו בין סניפי הליכוד בכל הארץ, מרידור העדיף להישאר "נקי".
מרידור מבין שתיק גלעד שליט הוא פלונטר שהדעות לגבי פתרונו תמיד יהיו שנויות במחלוקת (בהנחה שמבצע אנטבה לא נראה כאן). והנסיך המיתולוגי של הפוליטיקה הישראלית אוהב להישאר בקונצנזוס.
אחרי שלוש שנים בשבי, במדינה שבזיכרון הקולקטיבי שלה צרוב רון ארד, גלעד שליט הוא יותר מעוד חייל שצריך להחזיר הביתה. הוא חלק מהמלחמה על האתוס הלאומי, חלק מהמאבק להבהיר את גבולות המחויבות שלנו כעם.
אנחנו עדין מצפים, אולי בתמימות מסוימת, שבמצבים האלה אנשים ימתחו לדום ויגידו: קראו לי לדגל, ואני אעשה כמיטב יכולתי. לא מרידור.
אין מחלוקת על כך שמרידור הוא אדם מוכשר ומיומן מאוד. אבל הפוליטיקאי שבו ציווה עליו להשליך מידו במהירות את תפוח האדמה הלוהט הזה.
אם היה לו, למרידור, טיפה של מחויבות ציבורית ורצון כן לממש את שליחתו הוא לא היה מסרב להצעה, גם אם פתרונה בעייתי.
הערה לסיום
השבוע חזרה אחותי עם חוברת "מקראות ישראל" שקיבלה בצבא כחלק מהכשרתה בקורס מ"כים. את החוברת עליה ללמוד לקראת מבחן בסיום הקורס. כמה ערכי ללמד את מפקדי העתיד על מורשת עם ישראל. בדפדוף אקראי בחוברת הבחנתי ששמו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, "נשמט" מרשימת נשיאי ישראל. אחרי שבדקתי את שנת עדכון החוברת ואף ראיתי שנשיאנו המכהן, שמעון פרס מופיע בה, שאלתי את אחותי על פשר העיוות. המפקדים אמרו להם "לא להיכנס לזה". ואני אומר ששכתוב ההיסטוריה הוא לבושתנו. קצב עדין חשוד וגם אם יורשע צריך לספר שהיה לנו נשיא כזה וללמוד מכך. תתביישו.